הגאון רבי זונדל מסלנט זצ״ל שכר פעם עגלון יהודי, כדי שהלה יסיעו בעגלתו אל העיר הגדולה, שם התקיים ''יום השוק''. הם יצאו את העיר לא הרחיקו, והעגלה עברה בסמוך לאיזו שדה. לפתע, הבחין העגלון בערמת שחת קצורה נחה בלב השדה. הביט כה וכה, וירא כי אין איש. עצר את העגלה, חיש קל ירד הימנה, כשהוא מבקש מהרב שישגיח בינתיים לבל יבואו הבעלים ויתפסוהו בקלקלתו. ירד מן העגלה כשבידו שק גדול, ניגש בחדוה אל ערמת השחת, והחל למלא את שקו כדי שיהיה למאכל סוסיו.
לפתע פתאום זעק לעברו רבי זונדל בקול גדול: "רואים! רואים!". מיד ניתר הלז ממקומו, שמט באחת את השק מידיו, טיפס על המרכבה, והחל להריץ את הסוסים.
משהתרחק דיו בדהרה מהירה, שבה שלוות נפשו של העגלון אליו, והוא הסתובב ותר כה וכה אך לא מצא נפש חיה ברדיוס הקרוב.
''רימית אותי!'', הטיח ברב. "חלילה וחס", הזדעזע הרב. "את האמת לאמיתה אמרתי לך: היה מי שראה אותך!". "מיהו?", התרתח העגלון, ''הן אינני רואה איש בכל הסביבה!".
"שם למעלה'', חייך רבי זונדל והרים עיניו למרום, "יש עין רואה ואוזן שומעת – וכל מעשיך בספר נכתבים. . .".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה