חביבות המצוות על ישראל
בערב פסח הגיע הרב זצ״ל אל יהודי תלמיד חכם שאושפז בבית החולים. סיפר אותו יהודי לרב שרופאיו אוסרים עליו לאכול, ושאלו כיצד יוכל לקיים את מצות אכילת מצה ושתיית ארבע כוסות יין.
ענה לו הרב שהוא אנוס, וממילא גם פטור ממצוות אלו.
אך החולה התעקש שברצונו לאכול מצה. הלך הרב ושאל את רופאיו האם יוכל החולה לאכול רק כזית, היינו שיעור של 27 גרם, והם ענו בחיוב.
הורה הרב לאותו יהודי שיעשה קידוש ויאכל כרפס ומרור ויקרא את ההגדה, ויאכל אוכל בלא מצה, ובסוף קריאת ההגדה יאכל כזית מצה לאפיקומן ויברך עליו ברכת "המוציא" וברכת "על אכילת מצה", ובכך יצא ידי חובה.
השיב החולה: "האם דברים אלו כתובים בשולחן ערוך?". ענה לו הרב בחיוב. אך החולה רצה לראות זאת בעיניו, וכיון שלא היה בבית החולים שולחן ערוך, נסע הרב לביתו להביא את הספר ושב אל החולה להראות לו שכך הדין. ורק אז נחה דעתו של החולה.
והרב היה מספר סיפור זה כדי להמחיש עד כמה חביבות המצוות על ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה