כוס לארבע כוסות
ר' ישועה בסיס, רבה של תוניס, נהג לערך מדי שנה בערב פסח מסיבת סיום מסכת בעבור פדיון הַבְּכורות, כדי שלא יצטרכו להתענות תענית בְּכורות.
המסיבה שהתקיימה בביתו נערכה ברב פאר והדר, וְאֵליהָ הִזְמִין אֶת הַנַּגן והפיטן מר בססי אשר הנעים לבאי סעודת המצוה מנְעִימוֹת זְמִירוֹתָיו.
לאותו נגן היה תַּחְבִּיב מויחד: הוּא הָיָה אִסְפָן שֶׁל כוסות וגבִיעִים מזכוּכית, מִינִי זְכוּכִית שונים מִכָּל הַסוּגִים וְהַמִּינִים וּמִכָּל הַגְּדָלִים. ממינים שונים ובשלל צבעים בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הִצְטַבֵּר בְּבֵיתוֹ אֹסֶף עֲנָק שֶׁל כּוֹסוֹת
בְּאֶחָד מערבי פְּסָחִים בַּקֵּשׁ רַבִּי יְשׁוּעָה מֵהַנְגְן בְּסֶסִי, לְהָבִיא לוֹ כּוֹס זְכוּכִית נאה, בָּהּ יִשְׁתַּמָּשׁ בְּלִיל הַסֵּדֶר לִשְׁתִית אַרְבַּע כּוֹסוֹת. כִּי כָּךְ הָיְתָה דַרְכּוֹ בַּקְדֶשׁ: לְקַדש בְּכָל חַג הַפָּסַח עַל כּוֹס חֲדָשָׁה. מיהר הַנַּגְן לְמַלֵּא אֶת רְצוֹן הָרַב, שָׂכָר סַבָּל, וְהִלָּה הוֹבִיל לְבֵית הָרַב אֶת כָּל כּוֹסוֹת הַזְכוּכִית שֶׁהָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ: בָּחַר הָרַב כּוֹס נָאָה וּגְדוֹלָה מֵהַמִּבְחָר הָעֲצוּם, וּבִתְמוּרָה, הֶעֱנִיק לְבַעַל הַכּוֹס אֶת הַכּוֹס שֶׁבָּהּ קְדֶשׁ בְּחַג הַפָּסַח אֶשְׁתָּקַד. תּוֹךְ כְּדֵי נְתִינָה, צַוָה הָרַב עַל הַנַּגְן לִשְׁמֹר עַל גְּבִיעַ זֶה מִכָּל מִשְׁמָר.
הַנְגְן בְּסָסִי שָׂמַח בַּכּוֹס שֶׁקַבֵּל כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּלִי תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל צַדִיק, וְכַמּוּבָא בַּיְרוּשָׁלְמִי: מַקְלוֹ שֶׁל ר' מֵאִיר הָיָה בְּיָדוֹ שֶׁל אַחַד וְהָיָה מְלַמֵּד אוֹתוֹ דַעַת (מועד קטן פ״ג, ה״א).
אַחַר פָּטִירַת רַבִּי יְשׁוּעָה בָּסִיס, פָּרְצָה בְּתוּנִיס מַגְפַת דֶּבֶר קָשָׁה, אֲשֶׁר חָלִלִים רַבִּים הִפִּילָה. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הוֹפִיעַ רַבִּי יְשׁוּעָה לַנְגְן בַּחֲלוֹם, וְאָמַר לוֹ: "קַח אֶת כּוֹס הַזְכוּכִית שֶׁנָּתַתִּי לְךָ, תְּלה אוֹתָהּ עַל אֶחָד מִקִירוֹת בֵּיתְךָ, וְלֹא יְאַנָּה לָכֶם כָּל רָע."
עָשָׂה הַנָּגְן כְּפִי שֶׁהָרַב הוֹרָה בַּחֲלוֹם, וְהַמַּגֵּפָה פָּסְחָה עַל בֵּיתוֹ. יְהוּדִי הָעִיר שָׁמְעוּ עַל כּוֹס הַפֶּלֶא", וְאַף הֵם לְקָחוּהָ וְתָלוּ אוֹתָהּ בְּבָתֵּיהֶם, וּבִזְכוּתָהּ – לֹא חָלָה אִישׁ מִבְּנֵי הַבַּיִת.
בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים נֶעֶשְׂתָה הַכּוֹס כְּקָמֵיעַ. חוֹלֶה שֶׁחָלָה – תָּלוּ אֶת הַכּוֹס לְיַד מַטָתוֹ, וְהוּא נִתְרַפֵא מִיָּד. אִשָּׁה מַקְשָׁה לָלֶדֶת – שָׂמוּ בְּמִטְתה אֶת הַכּוֹס, וּבִזְכוּתָהּ עָבְרָה הַלֵּידָה בְּשָׁלוֹם. כָּךְ עָבְרָה כּוֹס הַפֶּלֶא הַזוֹ מִיָּד לְיָד, וְכָלָם יָדְעוּ שֶׁבִּזְכוּת בַּעַל - הַכּוֹס, הַשֵׁם עוֹשֶׂה עַל יָדָהּ נְסִים וְנִפְלָאוֹת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה