שירת הים של הרב חרל״פ

על 'שירת הים' אצל הרב חרל״פ זצ״ל

בליל שביעי של פסח בחצות הלילה בצוותא עם יקירי ירושלים, זקניה ובני הנוער שבה, תלמידי ישיבות, חכמים וסופרים מכל החוגים והשכבות,

היה הרב חרל״פ לוקח לבבות ומושכם אל אבינו שבשמים, ומעלה אותם אתו למדרגות יותר גבוהות, מדרגות של קדושה.

מי שלא ראה אותו כששר את השירה הזאת, כשהוא מלא רוח גבורה וקדושה – לא יוכל לתאר בשום אופן מה היה דבר זה עבור כל העם הרואים.

וכך היה סדר הלילה הזה:

עוד הרב חרל״פ יושב באמצע הסעודה, וכבר החלו זורמים אנשי שם ובני נוער מכל חלקי העיר, אף המרוחקים ביותר, אל ביתו שבקצה המערבי של העיר.

היה הרב כנוס בתוך עצמו, לבוש בגדי משי לבנים ופניו קורנים כזיו עליון.

כל יחיד ויחיד הנכנס לבית התקבל על ידו מתוך אהבה וחיבה כאהבת אב לבן. נראה היה כאילו מהרהר בלבו עם קבלת כל אדם ואדם: ‘הנה זהו אשר ד’ הוציא אותו ממצרים ’.

בחצות הלילה היה הרב חרל״פ קם על רגליו, ושר את ‘שירת הים’ בניגונו המיוחד כשכל הקהל הגדול עונה אחריו, וכולם יחד עולים ומתעלים לספירות עליונות,

עד שהיו חשים כאילו הם עצמם יוצאים עכשיו ממצרים, עוברים את הים בחרבה בדרכם אל הגאולה, ופוצחים בזמר "בנה ביתך כבתחילה", בצפייה לבנין בית הבחירה.

רק בשעות הקטנות של הלילה, היו פונים איש לאוהלו ובלב כל אחד תפלה כנה - לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

מספר ר' פנחס בומז׳ה, איש רחובות:

". . . . הבריטים כבר היו לקראת עזיבתם את הארץ, ולא היה חשש להסתובב עם נשק גם ברחובות העיר, וכך באמצע “שירת הים”נכנסה קבוצת לוחמי הפלמ”ח לבית הרב חרל”פ, נעליהם ברגליהם רוביהם בידיהם, כשהם בדרכם לכיבוש שכונת “קטמון”.

הם באו להתברך מהרב חרל”פ, ולהתחזק מכוח“שירת הים”ומכוח שירת הצבור הגדול שהשתתף.

ואז התרחש בבית הרב ריקוד של אחדות, שמחה ודבקות שלעולם לא אשכח. רקדו שם כתף אל כתף בני הישוב הישן עם החדש. רקדו שם שכם אל שכם תלמידי חכמים מופלגים עם לוחמים נועזים. רקדו שם פנים מול פנים מגבעות ושטריימלים עם קני רובים וכובעי גרב.

מכוחה של האחדות הזו נכבשה שכונת “קטמון”בשביעי של פסח של אותה שנה”. . .

מספר הרב שאול ישראלי זצ״ל:

סדר העבודה של הגרי”מ זצ”ל היה כזה של אמונת חיים.

מי ששמע את ה”אחד” שלו, מי שראה את פניו הקורנות בעמדו בתפילה,

מי שנמצא במחיצתו כשרקד בהתפשטות עילאית,

מי שראהו בהתלהבות ב”שירת הים” – הוא שראה מה פירוש יהודי מאמין,

הוא שראה את הפירוש החי לדברי חבקוק “באמונתו יחיה”,

לא כוחות פיסיים התגלו כאן, בכאבים עצומים למעלה מסבל כח אנוש, גילה את אהבתו לקונו.