(ע״פ מסכת עבודה זרה דף י״א)
אונקלוס בן אחותו של אדריאנוס הרשע, מלך רומי היה.
לימים חשקה נפשו ללמוד תורה, למד ולמד עד שהחליט להסתפח על עם ישראל -
והתגייר.
כששמע אדריאנוס המלך כי בן אחותו התגייר, כעס מאוד, וכי הוא שונא היהודים
בכל נפשו ומאודו ויקום מבני משפחתו ויתגייר? !
חשב המלך בלבו כיצד לבטל את הדבר, והחליט לשלוח פלוגת חיילים לאסור את
אונקלוס ולהביאו אליו אל רומי, וכאן יכריחנו לחזור בו מיהדותו, ואם לאו יענישו
קשות.
כשבאו החיילים אל אונקלוס, קבל את פניהם בפנים יפות ושוחקות, שוחח עמם
על מעלת וחשיבות עם ישראל והסביר להם מאמרי תורה רבים, הוקסמו החיילים
מדבריו של אונקלוס והחליטו אף הם להתגייר.
שלח המלך משלחת חיילים שניה לאסור את אונקלוס וגם אתם דיבר אונקלוס וגם
הם נשארו.
בחמתו שלח המלך משלחת חיילים בשלישית אך הזהירם לא לדבר עם אונקלוס
מטוב עד רע אלא לאוסרו בקושרות, ולהביאו רומי אסור.
ואכן כאשר הגיעו החיילים בשלישית לאונקלוס עשו כמצות מלכם, אסרו את
אונקלוס ולא דברו עמו דבר.
כאשר הגיעו לפתח הבית הניח אונקלוס את ידו על המזוזה שבפתח וחייך. כאן
כבר לא יכלו חיילי המלך להתאפק ולשתוק וישאלוהו בפליאה:
"הרי אתה חוזר עמנו לרומי - לדודך אשר רוצה להטיל עליך עונש כבד ביותר,
ואלו אתה יוצא מן הבית ללא פחד ומורא ואף יותר מזאת גם מחייך? !
מהו פשר הדבר?"
ענה להם אונקלוס:
"אשאלכם שאלה - מהו ההבדל בין מלך מלכי המלכים לבין מלך בשר ודם?"
ולא ידעו לענותו.
ענה להם אונקלוס על שאלתו: "מלך בשר ודם יושב הוא בפנים בתוך ארמונו
ועבדיו עומדים ושומרים עליו מבחוץ,
ואלו הקדוש ברוך הוא אינו נוהג כך אלא עבדיו נמצאים בתוך בתיהם והוא משמרן
מבחוץ.
וזוהי המזוזה! ! !
על פתח הבית ציוה השם לקבוע מזוזה אשר בזכותה נשמר הבית וכל בני הבית
מכל רע, הן בעת שבתם והן ביציאתם מחוץ לבית, שנאמר:
"השם ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם".
ועל כן חייכתי כי אין בליבי מורא ופחד כי השם שומרני בבואי ביושבי וביציאתי."
שמעו זאת החיילים ונשארו אף הם כמו שאר חבריהם.
ראה זאת אדריאנוס כי מעכבים מבעדו להביא את בן אחותו ולא שלח עוד אליו
להביאו.
מלך פרס, ארטבן, שלח מתנה לידידו היהודי - רבי יהודה הנשיא - מרגלית יפה ויקרה מאוד. החזיר לו רבי יהודה הנשיא מתנה משלו: לקח מזוזה גדולה ויפה ושלחה לו (למלך פרס)
המלך שלא ידע על ערכה האמיתי של המזוזה שאלו לרבי יהודה הנשיא,
"אני שלחתי לך דבר כה יקר שאין לו אומד, ואלו אתה שלחת לי פיסת קלף -
מזוזה שאפשר לקנותה בדמים מועטים? "
השיב לו רבי יהודה הנשיא: "ארטבן המלך, אתה שלחת לי דבר הנמדד בדמים,
דבר ששוויו ניתן להערכה (אמנם מרובה), ואילו אני שלחתי מזוזה דבר אשר כל
הון שבתורה לא ישוו כנגדה, אתה שלחת לי מתנה שאמור אני לשמרה ולהשגיח
עליה נגד הגנבים והמזיקים, ואלו מתנתי שלי תשמור עליך כדכתיב: "בהתהלך
תנחה אותך, ובשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך " (משלי ו').
לימים חלתה בתו היחידה של ארטבן מלך פרס ולא הועיל מאומה, נזכר ארטבן
במזוזה ששלח לו רעהו היהודי וקבעו בפתח חדר בתו, והנה פלאי פלאים בת המלך
התאוששה והבריאה.
ע״פ הירושלמי מסכת פאה)
ע״פ "סיפורי חסידים" להרב זוין ז״ל
לאחר הסתלקותו של המגיד הגדול ממעזריטש זי״ע, נתאספו ובאו תלמידיו מכל קצווי ארץ ללוות את רבם הקדוש לבית עולמים. . .
בין הבאים היו גם - האחים הקדושים רבי אלימלך מליזאנסק, ורבי זושא
מאניפולי - שזכו שניהם לחסות אצל רבם הק' וליצוק מים על ידיו.
לאחר שנגנז ארון הקודש, התיעצו החבריא את מי למנות עליהם למנהיג אשר
ימלא את מקום רבם הגדול.
אחר חקירות ודרישות וישוב דעת מרובה, סוכם כי יחלקו את התפקיד לשנים: רבי
מנחם מענדל מוויטעבסק ימלא את מקום רבו במדינות רוסיא, רייסין וליטא. ואלו
במדינות פולין וגליציא ימלא את מקום ה״מגיד" רבי אלימלך מליזאנסק.
וילכו התלמידים ורבותיהם לדרכם.
כאשר נטה היום עצרו חסידי פולין בפונדק בשולי הדרך ויבקשו מבעל הפונדק
חדר מרווח לרבם לנוח מיגיעת הדרך.
שכב הרבי לנוח וישן מספר שעות רצופות והדבר היה לפלא בעיני התלמידים. חלק
אפילו קבלו ושאלו את עצמם האם אכן מתאים הוא להיות רבם אם כה מרבה הוא
בשינה.
כעבור זמן מה הרהיבו עוז החסידים וישאלו את אחיו - רבי זושא מאניפולי -
לפשר הדבר
אולי בתור אחיו יסכים לעורר את אחיו משנתו.
הלך רבי זושא לחדר בו ישן רבי אלימלך, עמד על מיפתן הדלת מבחוץ וינח את
ידו על המזוזה הקבועה בפתח מימין, וראה זה פלא מיד התעורר רבי אלימלך
משנתו ויקם ממטתו.
הדבר היה לפלא בעיני כל רואה ויבקשו החסידים את רבי זושא כי יפתור להם את
הסוד הלה, כי מה ענין מזוזה אצל שינה? !
ענה רבי זושא ואמר:
כלל ידוע הוא במעלת עובדי השם, כי כל אחד ואחד צריך לשוות את השם יתברך
לנגד עיניו כל היום, ומקרא מלא דיבר הכתוב: "שויתי השם לנגדי תמיד". מילא
ביום יכול אדם לצייר זאת מול עיניו, אך מה יעשה האדם בשעת שנתו? הן אי
אפשר לו לאדם לצייר את השם לנגד עיניו בשנתו, אלא " - המשיך רבי זושא -
" אנו סומכים אז בדלית ברירה על שם שמים הכתוב על המזוזה - שם ש-ד-י.
וזהו הקשר של הצדיקים עם המזוזה בעת שנתם. ומשום כך כאשר הנחתי את כף
ידי על המזוזה ונמצא שם שמים מכוסה, ממילא לא יכול "ארון הקודש" (רבי
אלימלך) לישון יותר ויקץ ממטתו כדי לקיים "שויתי". שהרי לאחר שכיסיתי את
המזוזה שוב לא היה לו על מה לסמוך בשנתו."
כששמעו זאת החסידים את ההסבר מפי רבי זושא נחה דעתם עליהם ושוב לא
הרהרו עוד אחרי רבם - רבי אלימלך מליזענסק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה