תאוריית החלונות השבורים

מאיה בוכניק – תאוריית החלונות השבורים

השנה: 1969.

המקום: אוניברסיטת סטאנפורד שבארצות הברית.

הניסוי: פסיכולוג בשם פיליפ זימברדו משאיר 2 מכוניות עזובות לצד הכביש. את הראשונה הוא מחנה בניו יורק, בשכונה הכי מוזנחת, מוכת עוני ופשע. את השניה הוא משאיר בשכונה בפאלו אלטו. בשני המקרים מדובר במכונית ללא מספר רישוי שברור שמישהו פשוט זנח.

לאחר 10 דקות. . . : בשכונת העוני הניו-יורקית חולפות רק 10 דקות עד שמישהו שעובר ליד המכונית מתחיל בפעולות ונדליזם נמרצות. הוא מפרק מספר חלקים ואז ממשיך בהרס של ממש, אתם יודעים. . . שבירת זכוכיות, מעיכת פח. . . כל החגיגה. . . עד שהמכונית לגמרי הרוסה.

בינתיים. . . בפאלו אלטו שבקליפורניה, המכונית השניה נשמרת ללא פגע במשך שבוע שלם, עד שהפסיכולוג שלנו מחליט לעשות מעשה. . . הוא לוקח פטיש וחובט במכונית מספר חבטות. לא חולף זמן רב מידי עד שעובר אורח שם לב למכונית הזנוחה והחבוטה ולוקח על עצמו את סיום משימת ההרס בדיוק כמו ה״קולגה" הנמרץ הניו-יורקי שלו.

המסקנה: הניסוי הוכיח עד כמה משהו שנראה מוזנח ועזוב הוא מטרה קלה לונדליזם, אבל לא רק. . . המסקנה מהניסוי הזה היא רחבה עוד יותר וגם הפכה לבסיס של אחת מהתאוריות החשובות בתחום הקרימינולוגיה: "תאוריית החלונות השבורים".

תאוריית החלונות השבורים: בהתבסס על תוצאות הניסוי של זימברדו, פותחה תיאוריה רחבה הרבה יותר. התאוריה גורסת כך: ברגע שמתחיל אי סדר כלשהו ולא משנה איפה ובאיזו שכונה זה קורה, דברים מתחילים לצאת מכלל שליטה. זה יכול להיות חלון שבור, גרפיטי על הקירות, זנות או נרקומן שיושב בפינת הרחוב- כל סימן כזה עלול לייצר את הרושם שמדובר במקום מוזנח וזה לכשעצמו מספיק בכדי שהבלגן יתחיל וכל השכונה תדרדר. המסקנה של זה היתה אם ככה, שאם המשטרה תטפל בדברים הקטנים הללו ברגע שהם צצים, אולי הפשעים הגדולים יותר יימנעו.

בעקבות כך, שני החוקרים שהמציאו את התאוריה הזו- קלינג ווילסון הציעו למשטרה לשנות פוקוס- במקום להשקיע את כל המשאבים בפתרון פשעים גדולים, להתחיל לנקות את הרחובות כבר מסימני ההזנחה הקטנים. ראש העיר החדש דאז- רודי ג׳וליאני אימץ בחום את התיאוריה הזו, שהפכה מהר מאוד למנטרה שלו. עד 2001 זה גם הפך לאחד מהישגיו הגדולים ביותר כראש העיר של ניו יורק.