ראש השנה באושביץ
הנה בערב ראש השנה (תש״ה) נקבצו ונלקחו. . . י״ד מאות נערים לבלוק מבודד וסגור. למחרת, ביום א' דר״ה, נתפשטה השמועה בכל המחנה, שלעת ערב יקחו את הנערים לבית המוקד, ולהרבה אנשים שבמחנה היה להם בנם יחידם, אשר נשארו להם לפליטה. . . והמה רצו כל היום בראש מבולבל סביב לבלוק הסגור, אולי ייפתח איזה קרן אור להציל משם את הנער היקר להם.
. . . והנה ניגש אלי יהודי פשוט ואמר לי: "רבי! בן היחיד שלו נמצא שם בתוך הנערים הנידונים לשריפה, ויש בידי לפדותו. היות שידוע לנו בלי שום ספק, שיתפסו אחר במקומו, על כן אני שואל שאלה להלכה ולמעשה, לפסוק לי הדין עפ״י התורה, אם אני רשאי לפדותו, וכאשר יפסוק כן אעשה".
שמעי השאלה הלז, רעדה אחזתני לפסוק בדיני נפשות והשבתי לו: "ידידי היקר, איך אוכל לפסוק לך הלכה ברורה על שאלה כזו? הלא בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה שאלה כזו עולה על שולחן הסנהדרין, ואני כאן באושוויץ, בלי שום ספר הלכה, ובלי עוד רבנים אחרים, ובלי ישוב הדעת מרוב תלאות וצרות. והנה אם היה דרך הרשעים, להוציא מקודם הנפדה ואח״כ ליקח אחר במקומו, היה מקום לצדד קצת להתיר. . .".
כן הפציר בי מאד האיש הנ״ל בבכיה רבה, ואמר לי: רבי, אתם מוכרחים לפסוק לי כעת את ההלכה, ואני באחת מתחנן אליו, הרף ממני בשאלה זאת, כי לא אוכל לומר לך לא דבר ולא חצי דבר, והוא ממשיך ומפציר כי ואומר לי בזו הלשון: "רבי, האם פירוש הדבר שאינך מתיר לפדות בני יחידי? אם לאו - אני מקבל את פסק הדין באהבה".
ואני מתחנן על דבריו, והוא עדיין מנסה ומפציר בי להשיבו דבר ברור. כשרואה שאני עומד בשלי ואינני רוצה לענות לו דבר הלכה, ענה לי ברגש ובהתלהבות גדולה:
"רבי, אני עשיתי את שלי כפי שהתורה מחייבת אותי לעשות. שאלתי את הרב שאלה, ורב אחר אין כאן. אם אין כבוד הרב יכול לענות, שמותר לי לפדות את ילדי, הרי זה סימן שאיננו שלם (בנפשו) עם ההלכה להתיר. שכן אילו היה מותר בלי שום פקפק, בוודאי היה עונה לי שמותר. פירושו של דבר בשבילי כי אסור לי הדבר על פי ההלכה. הדבר מספיק בשבילי וממילא יישרף ילדי על פי התורה וההלכה, והריני מקבל זאת באהבה ובשמחה, ואיני עושה דבר כדי לפדותו משום שהתורה כך ציוותה - - -
לא הועילו כל דיבורי אליו, שאל ישית האחריות עלי. אך הוא הכפיל עוד הפעם דיבורים, בבכיה קורעת לב, וקיים את דבריו ולא פדה את בנו. והיה כל היום יומא דראש השנה הולך ומדבר לעצמו בשמחה, שזוכה להקריב את בנו יחידו לה', כי אף שיש ביכולתו לפדותו, עם כל זאת אינו פודהו, מחמת שרואה שהתורה לא התירו לו לעשות כזאת, ויהיה חשוב לפני השי״ת כעקידת יצחק גם כן ביום ראש השנה.
שו״ת מקדשי השם להרב צבי הירש מייזליש, שיקאגו תשט״ו ע' 8, התקין ג. ח. כהן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה