סיפורים ללב: כל מיני קטעים

יום רביעי, 22 באפריל 2026

כל מיני קטעים

אין חיסרון שלא ניתן להפוך ליתרון - בעיות החיים בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי אשר בהתמודדות עם הבעיות בחיים. הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים. בסיר הראשון הוא שם גזר בסיר השני הכניס ביצה בסיר השלישי שפך גרגירי קפה לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת, דג את הביצה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה, סינן את הקפה ומזג אותו בספל. הביט בביתו ושאל: "מה את רואה, יקירתי?" הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים: הגזר היה רך ונמעך. היא קילפה את הביצה, שהייתה קשה הקפה הדיף ריח נפלא וטעמו היה טוב ומענג. אמר הטבח: "כך בני אדם שונים המתמודדים עם קושי זהה. המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים: הגזר שהגיע למים קשה, התרכך עד מאד וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות. הביצה, שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה, התקשתה כולה. פולי הקפה, לעומת זאת, הם ייחודיים! : לאחר שהותם במים הרותחים, הם הפכו את המים אותם למוצר משובח". "לאיזה מהם את דומה, בתי היקרה? כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך, איך את מגיבה? כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ? כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים, גירושים, מוות של אדם אהוב? -שנראית אותו דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד? או אולי את פול קפה, אשר תפקידו בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן? הקפה מגיע לתכונותיו הטובות ביותר עת שהמים בשיא הרתיחה." בשביל להיות פול קפה רק צריך לזכור כי לכל מה שקורה בחיים יש סיבה. . . רק נשאר לנו לגלות מה היא וללמוד ממנה.

להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו: "חבר׳ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים. . . אתם נחשבים כבר למתים. . . חבל לכם בכלל להתאמץ!" לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידים שאין להם סיכוי. . . "בחיים לא תצאו מכאן. . ." אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ. . . אין לך שום סיכוי בעולם. . .". "הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות". בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר. . . ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק. . ." בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש. . . הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד. . . מוסר השכל 1. בלשוננו יש את הכוח לחיים ויש את הכוח להרוג 2. מילים הרסניות למי שנמצא למטה לא יעלו אותו למעלה 3. עידוד זהו כוח

רבי מענדל מקוצק אמר פעם על רבי אחד שהוא "א צדיק אין פעלץ" – "צדיק במעיל פרווה".

הרבי מקוצק הסביר: כאשר מגיע החורף ועמו הקור, ניתן לנקוט בשני אמצעים. אפשר להדליק מדורה, או לחילופין להתעטף במעיל פרווה. בשני המקרים הללו, חם לו לאדם. אך כשהוא מדליק מדורה, כל הנאספים סביב יתחממו אף הם, ואילו כשהוא לובש מעיל פרווה, רק הוא מתחמם.

"המונע הגדול ביותר מן האדם להשיג את מבוקשו - הוא חוסר האמון שלו שהדבר בכוחו" (רבי נחמן מברסלב)

אם רק היינו יודעים כמה דברים יכולנו להשיג לולא חששנו לגשת, לולא חששנו לעשות. . . על זה אמר אלברט איינשטיין: "רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע".

"המונע הגדול ביותר מן האדם להשיג את מבוקשו - הוא חוסר האמון שלו שהדבר בכוחו" (רבי נחמן מברסלב)

היה היה פרופ' למתמטיקה (מהסוג הנדיר שקשה מאוד למצוא היום. . . .) המורה הגיע יום אחד לכיתה וראה את תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים זה את זה. הוא ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך 1 מ '. הוא ביקש מהתלמידים להציע הצעות כיצד לקצר את הקו בכל דרך שהיא. רובם הציעו למחוק מימין, משמאל, אחד הציע לקפל. . . ואז הדגיש המורה: לקצר את הקו מבלי לגעת בו! התלמידים נדהמו, חשבו, היה זה אתגר לא קל. הם התקשו למצוא פתרון. המורה ניגש אל הלוח וצייר מעל הקו הקיים עוד קו, ארוך יותר מהקו שביקש לקצר. המורה הוסיף: כדי ל״הקטין" מישהו, אינך צריך לפגוע, או להעליב אותו. . .

פשוט עליך להגדיל את עצמך!

דרכים רבות לדעת את המדבר. . . / חנן הר- נגב דרכים רבות לדעת את המדבר. יש ההולך ועיניו באדמה, מחפש אחר הזוטות הקטנות, מרים כל אבן ומתפעל מיופייה, נערץ בפליאה ע״י צמח בעל פירות סגולים או זחל ססגוני. חברו ההולך אחריו מסביר לו שהאבן שהרים היא אבן מטאמורפית מתקופת הפרה- קמבריות, לצמח קוראים תלת-קרני, ומזחל זה יגדל בבוא היום פרפר לבנון הכרוב. ואת השלישי תמצא על פסגות ההרים, בוחן הכל מגובה פסיעותיו הגדולות, אין הוא שם לב למה שעובר תחת רגליו- אלא למה שנמצא שם בקצה האופק. בסוף מזדנב החוקר. הוא מרים את האבן שהראשון הרים, שוברה ובודק את תוכנה, שואל מדוע גדול צמח זה דווקא כאן בערוץ ולא בראש ההר, אוסף את הזחל ועוקב אחר מזונו וגידולו. כנגד ארבעה דיברנו: תם, חכם, נביא, ושיודע לשאול. והחמישי? החמישי יודע את המדבר בייסורים, בחום הגדול, במעלות הקשים, בציפייה מתמדת שיגיע כבר הסוף- אין הוא שם את ליבו לאשר מתרחש סביבו. בשבילו, המדבר הוא מקום שיש לעבור אותו כדי להגיע, למקום אחר. עכשיו אנו יוצאים אל הדרך. כל אחד מאיתנו יבחר כיצד הוא רוצה לדעת את המדבר: בתמימות, בחוכמה, בנבואה, בשאילת שאלות, או בייסורים. או אולי בכמה מהם יחדיו.

על הרים. . . / רוברט פירסיג "זן ואומנות אחזקת האופנוע" על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל האפשר, בלי התלהבות יתרה. האמת של טבעך העצמי היא הצריכה להכתיב לך את הקצב. אם אתה קצר רוח- הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה- האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר אינך מקדים לחשוב על דברים, פוסקים צעדיך מהיות אמצעי להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. סלע זה יש לו קצוות מסוכנים, סלע זה אחוז בהר בצורה רופפת, מנקודה זו רואים פחות טוב את השלג אף כי הוא נמצא קרוב יותר אליו. ואלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים הנחיים רק למען איזושהי מטרה עתידה- הם חיים רדודים! צלעות הר הן המזינות את החיים ולא פסגתו. עליהן מתרחשות צמיחתן של דברים. אולם, כמובן, ללא הפסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות ההר- הפסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות. _________________________________ חוני המעגל היה מהלך יום אחד בדרך. ראה אדם נוטע עץ חרוב. שאל אותו חוני: "עץ זה, כעבור כמה שנים ייתן פרי?" ענה לו הנוטע: "לאחר שבעים שנה". אמר לו חוני: "כלום ברור לך שתחיה שבעים שנה ותזכה לאכול מפירותיו?" אמר לו: "אני מצאתי את העולם מלא בחרובים, וכשם שנטעו אבותי לי – כך אטע אני לבָנַי ולבני בָנַי." ישב חוני לאכול, נפלה עליו שינה ונתנמנם. עלה צוק סלע והפיקו, ומעלם וישן שבעים שנה. וכשקם משנתו, ראה אדם אחד מלקט פרי מאותו עץ חרוב. אמר לו חוני: "אתה הוא שנטעתו?". אמר לו: "אבי אבא". אמר חוני: "וודאי מנמנם הייתי שבעים שנה", הלך לביתו ואמר לשוכני הבית: "בנו של חוני המעגל היכן?" אמרו לו: "בנו נסתלק לעולמו, אבל עימנו נכדו." אמר להם: "אני חוני המעגל" – ולא האמינו לו. הלך לבית המדרש, ושמע שם את החכמים אומרים: "ברורה לנו הלכה זו עכשיו כבימיו של חוני המעגל, כשהיה נכנס לבית המדרש – כל קושיה שהייתה לחכמים היה מיישבה." אמר להם: "אני חוני", ולא האמינו לו, ולא נהגו בו כבוד כראוי לו. חלשה דעתו וביקש רחמים – ומת.

יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית ספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה״ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי להעביר את החומר. בעמדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו, שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם, העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אני עומדים לערוך ניסוי". מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?". כולם השיבו "אכן". המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האמנם?". ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "האם המיכל מלא?". עתה החלו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא". "נכון", ענה המרצה הזקן. חזר והתכופף והפעם הוציא מחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?". הפעם, ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים: "לא". "נכון", השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אני למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות". "לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך". דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר? . מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אני עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם". בתנועת יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.

הצלף-עַז באילנות: הצלף הקוצני הוא שיח הנפוץ בכל הארץ, שבית גידולו סלעים, חומות וקירות. קל מאוד לזהותו בעונת הפריחה )מאי-אוגוסט( בשל פרחיו הגדולים והמיוחדים שנראים מהצד כעין מזרקה. ראוי לזכור כי זאת עונת הקיץ שפרחים מועטים פורחים בה. גם כאשר אינו פורח קל לזהותו בשל ענפיו המלאים קוצים עבים הנראים כקרסים מאונקלים )"שיכים"(, ועליו המעוגלים דמויי הביצה. ומדוע נקרא שמו צלף? צלוף בארמית פירושו בקור וסדוק, ופריו של הצלף אכן מתפצל במורה מיוחדת ומפזר את הזרעים, ומכאן השם. מיוחד במינו הוא כושר התחדשותו לאחר פגיעה, ולכן זכה לתואר "עז שבאילנות". אך לעזותו יש טעמים נוספים. הוא גדל בפינות שעצים ושיחים אחרים אינם יכולים לגדול בהם. הוא בעל יכולת מופלאה לעמוד בפני יובש והוא אלוף ביניקת מים מסלע. קוציו ומרירותו מגינים עליו משיני אוכלי צמחים, ולמעשה הוא עמיד בפני כריתה ושריפה. ואמר על כך רבי שמעון ריש-לקיש: שלושה עַזים הם: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. יש האומרים אף עז בבהמה דקה, ויש האומרים: אף צלף באילנות. בימי קדם שימש הצלף לאבותינו כעץ פרי מן המניין והיו משתמשים לאכילה בפקועי הפרחים )המכונים "קפריס"( ובפירות הצעירים לאחר שכבשום במלח או בחומץ. זאת בנוסף לשימושו כצמח מפרא ושיח משוכה לגדרות. גם כיום נמכרים הפקעים הכבושים בצנצנות כמעדן לאניני המעדן. מספרים חז״ל על חסיד אחד שנפרץ לו פרץ )בגדר( בתוך שדהו, ונמלך עליה לגדרה )לתקנה( ונזכר ששבת הוא, ונמנע אותו חסיד ולא גְדָרָה. ונעשה לו נס, ועלתה בפרץ )ולא זו בלבד שסתמה את הפירצה(, וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. כך סייע הצלף לשומר השבת וגמל לו על דבקותו במצווה. לצלף תכונה מיוחדת ונדירה נוספת והיא המשכיות הפריחה לאורך תקופה ארוכה. בכל ענף נפתח כל יום פרח אחר. הפקעים הקטנים מתפקעים לפנות ערב ומופיע פרח לבן, גדול ומרהיב המתקיים כיום אחד ובצהריי היום הבא הוא כבר נבול ופרחים אחרים מופיעים. גם הפירות מתפתחים במשך ימים רבים. זאת תופעה שלא נעלמה מעיני חז״ל ומסופר על רבן גמליאל שדרש בפני תלמידיו על אחרית הימים: "עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום". לגלג עליו אחד התלמידים ואמר: "והלא כתוב )בקוהלת( אין כל חדש תחת השמש." אמר לו רבן גמליאל: "בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה, יצא והראוהו צלף.

הסירה הקוצנית-ידידת האדם

כשגלו בני ישראל מארצם לאחר חורבן בית המקדש, היה ביניהם גם נער קטן, עצוב וחפוי ראש. הלך הנער אחרי אימו, כי נפל אביו במלחמה, ואת נחלת משפחתו העלו האוייבים באש, ובעוד הוא מתבונן בלהבות הכתומות ובעשן הסמיך העולה מביתו, קפץ הנער אגרופו, הניפו במחאה אל מול השמיים, ונשבע כי ימהר וישוב אל ביתו כדי לבנותו מחדש. שנתיים ישבו האם ובנה בגולה ולא ידעו אושר, כי התגעגעו אל מולדתם ואל ביתם שנחרב. יום ולילה הגה הנער בנחלה אשר יקים כשיחזור אל ביתו, והאישה חלתה במחלה קשה מרוב רעה ויגון, ומדי אוכלה מעט דבש, ענבים או דבלים מתוקות, נתקפה בחולשת-פתאום והתעלפה. "יודעת אני צמח מרפא למחלתי, 'סירה קוצנית' שמו. צמח זה אינו גדל כאן, בגולה, אך הוא נפוץ מאוד במולדתנו, ואם אשתה תה שנחלט משורשי הצמח תוקל מחלתי", אמרה האם לבנה. ואמנם, לאחר נדודים רבים שבו הנער ואימו אל נחלתם ואל ביתם החרב. הם ראו והנה נחלתם שוממה, אדמתם חשופה, ובשדותיהם עלו רק מעט עשבים שוטים ובני שיח נמוכים, אפורים ודלי מראה של הסירה הקוצנית. "הזה צמח הסירה הקוצנית אשר אמרת?" שאל הנער את אימו. "הלוא עלוב מראה הוא, לא תואר לו ולא הדר! פירותיו זעירים ופרחיו חסרי צבע! הזה צמח המרפא שבו תלינו תקוותנו?" "אל לך לזלזל בשיח עלוב מראה זה!" אמרה האם. "אמנם לא חנן אותו האל ביופי רב, אך שימושים רבים לו, והוא יסייע לנו בבניית נחלתנו!". הסתכל הנער בשממה, בשרידי ביתו ובשלדי הצמחים המפוייחים הפזורים סביבו ואמר: "רוצה אני, אמא, לטאטא את רצפת ביתנו החרב, כדי שנוכל ללון כאן הלילה, אך כיצד אטאטא, ואין מטאטא בידי?" אגדה האם ענפי סירה אחרים, הניחה עליהם אבנים כבדות כדי להדק את הענפים זה לזה, אחר קשרה סחבה סביב בסיסיהם, והנה בידה מטאטא לתפארת. טאטא הנער את חורבות ביתו, ואחר כך רצה לגדור את נחלתו, כי אכלה אש המלחמה את הגדרות שהבדילו את הנחלה מן הנחלות האחרות. "כיצד אגדור ואין עמי חבלים ומוטות?" שאל הנער. "קושש נא ענפים משיחי הסירה הדוקרניים והסבוכים, וגלול אותם זה בזה עד שיהיו לגליל ארוך וסבוך, ובו תגדור את נחלתנו", אמרה האם. עשה הנער כדברי אימו, ולעת ערב הקיפה את הבית גדר נמוכה סבוכה וקוצנית, שנעשתה מענפי הסירה. "צמא אני, אמא, אך מי הגשמים שבבור אגירת המים מזוהמים כל כך! כיצד אסנן אותם?" שאל הנער. "שים מעט מענפי הסירה שקוששת על פיו של הכד הריק, ואני אצק מעליהם את המים שתשאב מן הבור", אמרה האם. שתו הנער ואמו מן המים שסיננו דרך ענפי הסירה הנתונים על פיו של הכד, ואחר חפצו לעלות על משכבם כדי להחליף כוח מן הדרך הארוכה ומן העבודה הקשה, אך צינת הלילה שילחה צמרמורות בגופם. קושש הנער ענפים אפורים ונוקשים של הסירה הקוצנית והעלה בהם אש, ובינתיים הכינה האם לה ולבנה מזרנים לשינת הלילה מענפי סירה שקוששה בשדה, הכתה בקוציהם הדוקרניים כדי שינשרו, ומילאה בהם שני שקים ישנים, שמצאה במחסן הנחלה העזוב. למחרת חרש הנער החרוץ חלקת שדה קטנה במחרשת עץ ישנה שמצא בנחלתו, וזרע בה מעט מזרעי הירקות שהביא עמו מן הנכר, כי אמר הנער בלבבו: אקדים ואזרע חלקתי כדי שיהיה מזון לי ולאימי, ולא נצטרך לנדבת ליבם של אנשים טובים, אך בסיימו את מלאכתו והנה להקת ציפורים נוחתת על השדה המעובד, והן מנקרות בזרעים ואוכלות בהם. "מהר, כסה נא את התלמים הזרועים בענפים תלושים של הסירה הקוצנית!" אמרה האם לבנה. עשה הנער כמצוות אימו, והציפורים התרחקו מן התלמים ולא הוסיפו עוד לפגוע בזרעים. "רעבה אני", אמרה האם, והנער זכר שראה יערת דבש על אחד משלדי העצים השרופים והמפוייחים ששרדו בשדה. הוא לקח עמו לפיד עשן כדי להרחיק את הדבורים, ואחר כך קרב בזהירות אל חלת הדבש, הפריד אותה מענפי העץ, והביא אותה אל אימו. אכלו האם ובנה מיערת הדבש ושבעו, אך האם נתקפה שוב במחלתה לאחר שאכלה מן הדבש המתוק וכמעט התעלפה. מיהר הנער והתקין לה תה משורשי הסירה, והאם שתתה ורוחה שבה אליה. אז הבין הנער כי שגה בשופטו את הסירה הקוצנית על פי מראה האפור והמשמים, וכי ידידה רבת תועלת היא לאדם. שנים רבות חלפו, הנער שיקם את נחלתו והקים את הריסות ביתו, נטע עצים, זרע שדות והרחיק את השממה מביתו, ולתימהונו ראה שככל שצלחה מלאכתו ורחקה השממה מן הנחלה המעובדת, כן רחקה מביתו גם הסירה הקוצנית, אך תמיד שכנה סמוך לשולי נחלתו, כדי להיות לו לעזר בכל דרכיו.

הסירה הקוצנית-ידידת האדם

הצנחנים בוכים בכותל/ חיים חפר הכותל הזה שמע הרבה תפילות, הכותל הזה ראה הרבה חומות נופלות, הכותל הזה חש ידי נשים מקוננות, ופתקאות הנתחבות בידי אבינו. הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נרמס לפניו, הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים, אך הכותל הזה לא ראה עדיין צנחנים בוכים. הכותל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים הכותל הזה ראה אותם פצועים ושבורים רצים אליו בהלמות לב, בשאגות, בשתיקה, ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה. והם שטופי אבק, וצרובי שפתיים והם לוחשים: "איך אשכחך ירושלים,

אם אשכחך", והם קלים כנשר ועזים כלביא. והטנקים שלהם- מרכבות האש של אליהו הנביא. והם עוברים כרעם, והם עוברים בזעם והם זוכרים את כל השנים הנוראות שבהן לא היה לנו אפילו כותל כדי לשפוך עליו דמעות. והנה הם כאן, עומדים לפניו ונושמים עמוק, והנה הם כאן, מביטים עליו בכאב מתוק והדמעות יורדות והם מביטים זה בזה ובוכים. איך זה קורה, איך זה קורה שצנחנים בוכים. איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר, איך זה קורה שמן הבכי הם עוברים לשיר. אולי זה מפני שבני י״ט שנים, שנולדו עם קום המדינה, נושאים על גבם אלפיים שנה.

לאחר שמת המלך דויד שבע ימים ופעלים ישב על כיסאו בנו שלמה, ותיכון מלכותו מאוד כי חכם היה מכל אדם ונבון מאוד ורחב לב, ויהי שמו בכל הגויים סביב. ובניגוד לאביו שהיה איש מלחמות מנעוריו, היה שלמה בנאי גדול, אוהב יופי והדר. ויבנה את בית ה' בירושלים ואת ארמון המלך, ואת בית יער הלבנון, ואת חומות ירושלים ואת ערי הרכב וערי הפרשים וערי המסכנות. ואחר נפנה המלך לעצב את כלי הארמון וסמלי השלטון, ויעש את הצינות והמגינים מזהב שחוט )מרוקע( ואת כיסא מלכותו המופלא- כיסא השן הגדול המצופה זהב מופַז שלא היה כמותו בכל הממלכות. ורק את תבנית נזר המלכות לא השכיל לעצב. וישלח את עבדיו לשוט בארץ שבעה ימים לבחון את כל הפרחים ולהביא לפניו את הפרח הנאה ביותר, ולפיו יצוק את עטרת המלכות. וייצאו השליחים דחופים מלפניו ויעברו את הארץ לאורכה ולרוחבה מתפסח ועד עזה, ומן הים הגדול עד הים הקדמוני הוא ים המלח. ויבחנו את כל הפרחים היפים: את חבצלת השרון, שושנת העמקים, אדמונית החורש, הוורד, הכלנית, האירוס ועוד ועוד, לא פסחו על אחד. אך בכולם היה דופי. זה קוצני וזה מסריח. זה שחצן וזה כותרתו פגומה. היו העבדים אובדי עצות.

שבוע החיפושים שהוקצב להם תם ואת הפרח המבוקש טרם מצאו. ויעלו מן הבקעה וישובו לירושלים סרים וזועפים. והנה בעודם עולים בהר יהודה בדרך הנחל, ויראו מתחת לאחד הסלעים את הרקפת. והיא נאה וחסודה, הפרח שלה צבעו ורוד-סגול יפה להפליא ומאיר את פני הצורים והטרשים האפורים. ולעליהָ צורת לב המזכירה את רוחב ליבו של שלמה. לקחו איתם עבדי המלך רקפת אחת וימהרו עמה שמחים וטובי לב אל ארמון המלך בירושלים. והמלך שלמה יושב על כיסא י״ד האריות ויביא ברקפת ותיטב בעיניו, ויאמר לעבדיו "יפה בחרתם. הפרח מקסים הוא ולמרות זאת ראשו מורכן בענווה לפני בורא עולם וצורת עלי הכותרת שלו כקרני הצבי הוא סמלו של עם ישראל וארץ ישראל, ויושב הוא בהר בין הסלעים כמו שבטי ישראל." ויעש המלך שלמה נזר זהב עטור אבני יקר בדמות פרח הרקפת, ויהי עטרת מלכותו במשך ארבעים שנה. וכאשר מת המלך הגדול והחכם ויקבר בקברי המלכים בירושלים, התאבל העולם כולו, והרקפת אבלה מכולן. וכאשר כעבור דורות כבש נבוכדנצר מלך בבל את ירושלים, החריב את בית המקדש הראשון ושדד את כתר מלכי יהודה, הרכינה עוד ותר הרקפת את ראשה היפה, ועד היום הוא מורכן מצער ויגון.

השחף/ ריצא׳רד באך

אל תאמין למראה עיניך כי כל שהן מראות לך הוא הגבול בלבד.

התבונן בכוח הבנתך, גלה דברים הידועים לך מכבר, ואז תמצא את הדרך לעוף. וזכור תמיד: השחף המגביה עוף, הוא השחף המרחיק ראות. . ."

זה לא חוכמה. . .

זה לא חוכמה לצחוק כששמש ואביב והרבה חברים מסביב.

צריך לדעת לחייך גם כשעננים ורטוב וקר, ולבד, ועצוב.

זה לא חוכמה לאהוב

את אלה שהולכים אחריך בתלם ישר, שחושבים… שאומרים… שעושים איתך תמיד… את אותו הדבר.

צריך לדעת לקבל גם את הלא מוכר, והשונה, והאחר, והמוזר. כי יש אנשים שהם יפים רק עמוק עמוק בפנים.

בארץ גדלים כמה מיני צמחי תורמוס ממשפחת הפרפרניים. הידועים שבהם: התורמוס התרבותי, צמח מספוא שזרעיו נאכלים לאחר שרייה במים; תורמוס ההרים )תורמוס כחול(, מפרחי הבר היפים של הארץ, הפורח בכחול עז במשטחים מרהיבים במספר אתרים בסוף החורף ובראשית האביב; תורמוס ארצישראלי, הדומה לתורמוס ההרים אך נבדל בפרחי הכותרת שצבעם תכלת עד סגול בהיר. על מיני התורמוס מתרבים היטב באדמות תחוחות ועמוקות, תכונה שנוצלה לטהר את הארץ מטומאתה בימי המשנה, וכך היה המעשה: העיר טבריה נוסדה בתחילת המאה הראשונה על ידי המלך הורדוס אנטיפס בנו של המלך הורדוס הגדול, על שרידי העיר רַקַת ובתחום בית הקברות של העיר חַמַת. היהודים, שהקפידו מאוד בנושאי טומאה וטהרה, סירבו להתיישב בעיר החדשה זרועת הקברים, ובעיקר הרחיק הדבר את הכוהנים. חלק מהתושבים הובאו למקום מבין תושבי הערים הסמוכות בעל כורחם, וחלק נמשכו אליה בגלל זכויות מיוחדות והטבות חומריות שהעניק המלך, אך העיר עמדה בטומאתה שנים רבות. בתקופת גזירות השמד של הקיסר אדריאנוס, נגזר גזר דין מוות על רבי שמעון בר יוחאי. נמלט רשב״י עם בנו אלעזר ונחבאו במערה שלוש עשרה שנה. בשל העובדה ששכנו בעפר תקופה כה ארוכה, התכסה גופם בשחין. עם תום הגזירות יצאו ממחבואם וירדו אל חמי טבריה כדי להירפא ממחלתם. ואכן, הועילו להם חמי המרפא ושב בשרם כבראשונה. שמח רשב״י, ורצה לגמול לתושבי המקום כדבר הפסוק: "אדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו". שחו לו תושבי טבריה על מצוקתם- טומאת הקברים שאינם מצליחים לבערם. החליט רשב״י לטהר את טבריה מטומאתה. יצא וזרע זרעי

תורמוס בכל המקומות החשודים כקברות. בכל מקום שאדמתו הייתה קשה לא נבט התורמוס, ובכל מקום שהיה בו קבר ואדמתו תחוחה ומלאה רקב- מצח התורמוס ושגשג. כך איתר רשב״י את המקומות הטמאים וסימן אותם, ואחר הוציא עם בני טבריה את עצמות המתים, וקברם בבית קברות חדש הרחק מתחום העיר. טבריה טוהרה והייתה כשרה להתיישבות כל בני ישראל. היה בטבריה שומרוני אחד שונא ישראל שרצה להכשיל את מפעלו של רבי שמעון, לפגוע בכובדו ולמנוע את ישובה של העיר ביהודים רבים. לקח גופת מת והטמינה במקום שטיהר אותו רשב״י. אחר קרא לאנשים, הראה להם את הקבר ואמר: "ראו נר, כיצד טיהר רבי שמעון זה את טבריה!". צפה רשב״י את מעשה הנבלה של השומרוני ברוח הקודש, בא למקום בו הוטמן המת ואמר נוכח פני כל הקהל: "גוזר אני על העליון )השומרוני( שיירד, ועל התחתון )המת( שיעלה". מייד נבלע השומרוני באדמה והמת עלה על פניה והרחיקוהו משם. בעקבות טיהורה הפכה טבריה לעיר ואם בישראל, מושב הסנהדרין ומרכז חוכמה ותרה. ובעקבות המעשה הזה הפך התורמוס לצמח חביב על בני ישראל. בעזרתו יכלו לטהר את כל המקומות החשודים בטומאה, ומשמרות הכוהנים התיישבו בהם, וכך הורחב תחום ההתיישבות של היהודים למורת רוחם של הגויים שונאי ישראל, ולכן אמרו על התורמוס: "התורמוס מקטע את רגליהם של שונאי ישראל".

זוהי ארץ/ אפרים קישון זוהי ארץ כל כך קטנה ששטחה על מפת העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו. זוהי הארץ היחידה בעולם שמשלמי מיסייה בחוץ לארץ הקימו אותה. זוהי ארץ בעלת גבולות בלתי מוגבלים. זוהי הארץ הצרה ביותר בעולם, זוהי ארץ הצרות. זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי ילדיה. זוהי ארץ בה אבות אכלו בוסר ושיני הבנים מצויינות. זוהי ארץ בה כותבים עברים, קוראים אנגלית, ומדברים רוסית. זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב. זוהי ארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב – הודות לשכנותיה. זוהי ארץ בה כל ההון נמצא אצל היהודים ורבה ההתמרמרות על כך. זוהי ארץ בה תוכל לקנות בכספך את הכל חוץ ממכונית יגואר שהיא יקרה מידי. זוהי ארץ שהפרידה בין דת למדינה ומאז שולטת בה הדת לבדה. זוהי ארץ שיש בה כור אטומי אך טלפון רק בעוד שנתיים. זוהי ארץ של ברירות שאין בה כל ברירה. זוהי ארץ שהתגברה על החרם הערבי אך לא על שביתת עובדי הניקיון העירוני. זוהי ארץ שהצליחה להפיק מי שתייה מן הים אך הרחצה עוד אסורה בו. זוהי ארץ שהיא חלק בלתי נפרד מן האיגודים המקצועיים שלה. זוהי ארץ שבה פתק קטן מסוגל להזיז הרים, אך הרים מולידים נאומים. זוהי ארץ המייצרת פחות ממה שהיא אוכלת ודווקא בה טרם מת איש מרעב. זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם. זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת אך תושביה מקבלים "אולקוס" דווקא מן השכנים למעלה. זוהי ארץ בה אין איש רוצה לעבוד, לכן מקימים עיר חדשה תוך שלושה ימים והולכים בטל עד סוף השבוע. זוהי ארץ שאינה מקבלת אוויר אבל נושמת חירות. זוהי ארץ בה כל אדם – חייל ובכל זאת כל חייל – אדם. זוהי ארץ בת חמישים אבל חכמה ומנוסה כבת עשרים. זוהי הארץ היחידה בעולם שבה יהודי אינו יהודי. זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה. זוהי הארץ שלי!

ידיד-חולות מצוי הוא דגני רב-שנתי מתת-משפחת הסיסניים, שפיתח הסתגלויות ייחודיות לתנאי בית-גידול של חולות נודדים. זה צמח רב-שנתי גבוה, עם קנה-שורש זוחל. ירוק כל השנה. העלים גלולים, אשונים, ראשם מחודד. קני השורש ארוכים. הוא מתפשט מקני-שורש ומשתרש מהמפרקים. עמיד לחשיפת שורשיו ברוח, וגם לכיסוי אבריו בחול, ולכן מתאים לקשירת חולות נודדים. למעשה הוא ממש תלוי בנדידת חולות המצע שלו (דיונות), ומתנוון עם עצירת החולות, שהוא גרם לה. הוא נחשב למרכיב ראשי בחברת הצומח של חולות נודדים

ביום השלישי לבריאת העולם, כאשר אמר האלוהים: "ויקַוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד, ותראה היבשה. . ." נותר רק החול לבדו ולא ידע לאן יפנה. אמר הים: "אליי הוא לא שייך, כיוון ששוקע הוא כאדמה." האדמה אמרה: "אליי הוא לא שייך, כי הוא כמו ים, מכה גלים בשעת סערה." והיה החול הולך מן היבשה לים ונדחה; ומן הים ליבשה ונדחה; ולא מצא מנוח. ומרוב נדודים, התפזרו גרגריו והרוחות דחפו אותו, והוא כיסה שדות וגנים, והיה לקללה בפי בני האדם. הצטער החול צער רב על הנזק שהוא גורם לבני האדם. ראה הקדוש-ברוך-הוא בצערו של החול הדחוי, וזימן לו ידיד אמת בדמות הצמח "ידיד החולות". והיה כאשר תתחולל סערה, וגרגירי החול מעורבלים, נזרקים ונודדים, ידיד החולות מקבץ את גרגירי החול אליו, אוסף אותם בשורשיו ובגופו, ונותן להם מקום לחסות ולנוח בו.

כוכבי ים/ לורן אייסלי

לורן אייסלי מספרת את סיפורו של סופר השוהה בבית מלון על חוף הים ומחליט לקחת פסק זמן מעבודתו בהליכה לאורך החוף. במרחק הוא מבחין באדם, אשר נראה כרוקד על החוף, ובסקרנותו מחליט לברר את פשר הדבר. בעוד הוא מתקרב אל הרוקד הוא רואה, כי זהו איש צעיר וכי איננו רוקד כי אם משליך עצמים מהחוף אל תוך האוקיינוס. הוא מתקרב עוד ומגלה כי האיש מרים מהחול כוכבי ים, שאלפים מהם נותרו שם עם בוא השפל, ומשליך אותם חזרה, אחד אחד, אל תוך האוקיינוס. הסופר שואל את האדם מדוע הוא לקח על עצמו מטלה שכזו, והאיש משיב כי אם לא יעשה זאת, כוכבי הים ללא ספק ימותו. בנקודה זו לועג הסופר לאיש ומודיע לו, כי ישנם קילומטרים רבים של חול ועשרות אלפי כוכבי ים, ושלא יתכן כי הוא באמת מאמין שמה שהוא עושה אכן ישנה משהו. האיש הצעיר עוצר לרגע וחושב על הטיעון. ואז הוא מרים כוכב ים נוסף ואומר לסופר בעוד הוא משליך אותו בחזרה לים: "זה משנה. . . . לאחד הזה!"

כל אחד. . . / אסתר קל

"כל אחד מוכן לעשות משהו גדול, מזהיר, חד- פעמי שרבות ידובר עליו. קשה הוא המעשה הקטן, היום- יומי, האפור. ___________________________________________ ככה זה בטבע אתה יודע שבטבע, הצדק לא תמיד מנצח, לא תמיד שולט. וכך קורה שהלביאה מביאה לעולם בכל לידה רק ולד אחד, ואילו השועלה מביאה 16, 15 גורים קטנים. יום אחד פנתה השועלה אל הלביאה, ככה במין קנטרנות ושאלה אותה )כאילו שהיא עצמה אינה יודעת(: "כמה גורים את מביאה לעולם בכל המלטה?" והמשיכה: "כי אצלי, חמישה עשר, שישה עשר כמו כלום. . ." ענתה הלביאה: "אצלי, בכל פעם אחד, אבל כל אחד, אריה! ! !"

כל אחד. . . / אסתר קל

"מדינת ישראל אינה סובלת מציאות מדבר בתוכה. אם המדינה לא תחסל את המדבר, עלול המדבר לחסל את המדינה. הרצועה הצרה שבין יפו לחיפה ברוחב של 15-20 ק״מ המכילה את רובו הגדול של העם בישראל, לא תעמוד לאורך ימים בלי יישוב רב ומבוצר במרחבי הדרום והנגב" דוד בן גוריון, 1955.

"אם לא נעמוד על המדבר, לא תעמוד תל אביב. קיומו של הנגב הוא אולי ממשי יותר מקיומה של תל אביב. . . אם המדינה לא תחסל את המדבר – עלול המדבר לחסל את המדינה. . . יש לדעתי משימה אחת שאינה רגעית וחולפת אלא היא משימת הדור: עליה ויישובו של הדרום והנגב. נוכל לה, אם נשתמש בשתי התכונות שנתברכנו בהן: חלוציות, ומדע. . ." דוד בן גוריון

בריאת העולם / עזיז ולאחר שברא האל הטוב את העולם, קרא לשריו שיבואו למשול בו בשמו. ראשון הופיע שר הים, ואלוהים הטוב אמר: "את תקבל ממני את רוב שטחו של העולם, מים רבים, תהומות, שפע יצורים קטנים, סערות הים הפרועות וגלים גדולים ופרועים. אליך יבואו כל הנוודים חסרי המנוח. ואחריו בא שר היערות והג׳ונגלים, והאל הטוב אמר: "אתה תקבל ממני את רוב הירוק בעולם, קו המשווה לך הוא בני. אתה תמשול ביער ובג׳ונגל. פרחים, פרפרים ססגוניים וצבעוניים יהיו שלך. וכן את נחש האנקונדה והממבה הקטן אתן לך. אוצרות חבויים, פלגי מים ואגמים שלך יהיו. אלין יבואו ההרפתקנים ומחפשי האוצרות". ולאחריו בא שר הערבות, ואלוהים אמר: "אתה תקבל ממני את מרחבי הפרא, עשב גבוה, סוסי בר פראיים, טורפים ובע״ח גדולים. . . אלייך יבואו אוהבי החופש. " ולאחריו בא שר ההרים, ואלוהים אמר: "לך יהיו הררי השלג, פסגות נישאות, את האלפים וצוקים נישאים ותהומות, ורוח קרה ונוקבת. אליך יבואו אוהבי הבדידות, המשוררים והנביאים". ואז אלוהים הטוב לקח את השק והתכוון ללכת הביתה, והנה בא שר המדבר הזקן, עייף בלוע וקרוע. "מה לך מאוחר כל כך? " שאל אלוהים ברחמים ואמר "הן חילקתי כמעט הכל, וכמעט לא נשאר דבר." חמק שר המדבר ואמר: "אם דבר לא נותר בשבילי, לא נורא, אל הדרך בה יצאתי אשוב כלעומת שבאתי." "רגע רגע" אמר אלוהים. "אמצא דבר מה". חיפש אלוהים ונתן לו את הנותר, וכך אמר: "ראה, הכל כבר נלקח, נותרו רק סלעים ומרחבי הציה". ניער אלוהים את השק, ואט אט נשרו חולות ואבק. "ראה" אמר אלוהים: "את רוב בעלי החיים הגדולים כבר לקחו, נשארו רק גמלים, צבאים, נחשים, וכמה מכרסמים, בהם מאסו כולם". לקח המדבר הכל בנפש חפצה, ואז אמר האל: "אפצה אותך, אלייך יבואו כל ההרפתקנים, כל המשוררים אוהבי הבדידות, המשוגעים, כל הנביאים, אוהבי החופש, וכיוון שאתה כל כך מר וקשה תהיה אתה אבן הבוחן של כל הדברים הגדולים. . ."

המדבר הוא בראשית / עמוס קינן המדבר הוא בראשית במדבר ברא אלוקים את השמים ואת הארץ שם התקשה סלע היסוד המפעפע במעמקים ושם שקע הים והותיר על סלעי היסוד את סלעי המשקע שבאו לאחריהם מה הפלא אם במדבר נגלה אלוקים אל מי שעתידים להאמין בו? ואם חדלו להאמין בו הרי זה מפני שרבים אינם יודעים את הדרך אל המדבר

___________________________________________ מקום בלב. . / אהוד מנור

"כדי להגשים חלום אחד ישן יש צורך במיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם. כדי להגשים חלום אחד ישן יש צורך במיליון חולמים שלא אוטמים את אוזניהם, שמוכנים אל החלום להתקרב שעוד זוכרים איך להקל את הכאב, שיכולים להתאהב, להתחייב ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב."

___________________________________________ מקום בלב. . / אהוד מנור

מהו חבר? / ריימונד בראן מהו חבר? הנה אומר לך • חבר הוא אדם אשר איתו תעז להיות אתה עצמך • נשמתך תוכל להתערטל במחיצתו • הוא לא יצווה עליך ללבוש דבר על גופך, רק יבקש שתהיה אתה עצמך • הוא לא ירצה כי תהיה טוב או רע יותר • במחיצתו תחוש כאסיר אשר יצא זכאי בדין • אינך צריך להיות על המשמר. תוכל לומר את כל אשר תחשוב, כל עוד אתה הוא באמת • הוא מבין את כל הניגודים באופייך שבגללם שופטים אותך האחרים שלא כדין • במחיצתו נושם אתה חופשי ומשוחרר • תוכל להתוודות על מעשי ההבל הקטנים שלך, על השנאה והקנאה וניצוצות הרשע, הנבזיות והשטויות שלך, וכשתחשוף אותם מולו הם יעלמו, ימוגו באוקיינוס הלבן הזה של נאמנותו • הוא מבין • אינך חייב להיות זהיר • אתה יכול להשמיצו, להזניחו, לסבול אותו • ומה שטוב מכל, אתה יכול לשתוק איתו • אין זה משנה • הוא מחבב אותך, הוא כאש אשר תחדור לעצמות • הוא מבין • כן, הוא מבין • אתה יכול לבכות איתו, לחטוא איתו • לצחוק איתו, להתפלל איתו • ועל הכל- יותר מכל- הוא רואה, מכיר וגם אוהב אותך • חבר? מהו חבר? רק זה, אני חוזר אשר איתו תעז להיות אתה עצמך.

עליות: יש אנשים שמראש מתייאשים ומעדיפים להישאר במקום, ולראות את השקיעה מאותו מקום שראו תמיד. ויש אנשים שרק עכשיו התחילו לטפס ואת השקיעה הזו כנראה לא יראו מפסגה זו אבל, הם ימשיכו לטפס. יש כאלה שהגיעו לאמצע הדרך שלהם והשקיעה נראית להם- מספיק יפה מאיפה. שהם נעצרו - אז הם יישארו שם ויתהו אם יוכלו להגיע לפסגה ואיך השקיעה נראית משם. . . ויש אחרים- שיגיעו לפסגה אך הם לא יספיקו להנות מהשקיעה כי הם כבר מחפשים פסגה אחרת והם אף פעם לא שקטים ואף פעם לא ימצאו את הפסגה שלהם. אל תהיו מאלה שכל כך מיואשים שאפילו לא ניסו לטפס לפסגה שלהם, ואל תעצרו באמצע הדרך כשאתם מסוגלים להמשיך הלאה וכשתגיעו לפסגה שלכם תעצרו! תסתכלו על השקיעה תהנו ממנה. . . ואז- תמשיכו לפסגה הבאה! ! !

עַל כַפָיו יָבִיא מילים: יורם טהר-לב, לחן: יאיר רוזנבלום

בִרְחֹובֵנו הַצַר גָר נַגָר אֶחָד מוזָר ֹהוא יֹושֵ ב בִצְרִיפו וְלֹא עֹושֶ ה דָבָר

אִיש אֵינֹו בָא לִקְנֹות וְאֵין אִיש מְבַקֵר ושְ נָתיַיִם שֶ הוא כְבָר אֵינֹו מְנָגָר. וְהוא חֲלֹום אֶחָד נֹושֵ א עֹוד בִלְבָבו. . . : לִבְנֹות כִןֵא לְאֵלִטָהו שֶ טָבֹוא, עַל כַפָיו אֹותֹו יָבִיא, לְאֵלִטָהו הַמָבִיא.

ֹוְהוא יֹושֵ ב ומְחַכֶה לו ֹכְבָר שָ נִים, חֹולֵם, הוא, שֶ טִזְכֶה לו. עַל סֹודֹו שֹומֵר ומְחַכֶה לו. . . : מָתַי כְבָר יַגִיעַ הַטֹום.

בִרְחֹובֵנו הַצַר גָר סַנְדְלָר אֶחָד מוזָר: הוא יֹושֵ ב בִצְרִיפו וְלֹא עֹושֶ ה דָבָר.

מַדָפָיו הָרֵיקִים מְכֺןִים בָָבָק כְבָר שְ נָתיַיִם מֺמָח הַםַרְצֵעַ בַשַ ק.

וְהוא חֹולֵם כִי נַעֲלַיִם הוא ּתֹופֵר, בָן עַל הָרִים יִנְוו רַגְלֵי הַםְבַשֵ ר. עַל כַפָיו אֹותָן יָבִיא, לְאֵלִטָהו הַמָבִיא.

וְהוא יֹושֵ ב ומְחַכֶה לו. . .

ֹבִירושָ לַיִם יֶשְ נו אִיש, לְגַמְרֵי לֹא צָעִיר, שֶ בָנָה הַרְבֵה בָּתִים בְכָל פטִמֹות הָעִיר.

הוא מַכִיר כָל סִמְטָה, כָל רְחֹוב ושְ כונָה, הוא בֹונֶה אֶת הָעִיר כְבָר שִ בְעִים שָ נָה.

וְהוא חֹולֵם כִי, כְמֹו שֶ אֶת הָעִיר בָנָה יָנִיחַ לַםִקְדָש אֶת אֶבֶן-הַפִמָה. עַל כַפָיו אֹותָ ה יָבִיא לְאֵלִטָהו הַמָבִיא.

וְהוא יֹושֵ ב. . .

פסיקטן: אנחנו פסיק, אתם שומעים? רק פסיק קטן בכל האנושות. פסיק, אפילו לא נקודה. כי נקודה באה בסוף משהו, היא מסיימת משהו. פסיק אפילו לא זה. הוא בא באמצע, לפני ואחרי מקום, כזה קטן בשביל נשימה קטנה. אומרים שלפעמים הוא בא כתחליף ל- ו' החיבור, אבל זה רק מראה שאפשר גם בלעדיו. יש המון דברים שפסיק רוצה לעשות אבל הוא לא יכול. טוב, הוא כזה קטן ורזה. . . . לפעמים בא לו להיות סימן קריאה! או אולי בא לו להיות סימן שאלה? או שבעצם בא לו להיות סתם נקודה. הוא לא מצליח, הוא נשאר אותו פסיק שלא מתחיל ולא מסיים אבל. . . . גם פסיק קטן צריך לחשוב איפה הוא נמצא ואיך לפעמים זה אפילו קריטי אם הוא יופיע במקום לא לו. קחו לדוגמה את המשפט: אדם מביט למעלה, בכוכב נופל למטה. הפסיק יכול לשנות הכל, אם רק יעמוד אחרת. . . כמו- אדם מביט למעלה בכוכב, נופל למטה. . . . סתם כך בגלל עייפות של רגע או חוסר מחשבה, פסיק קטן יכול לגרום לנפילתו של אדם. על כולנו לזכור את מלוא האחריות המוטלת על כתפי פסיק קטן. ____________________________________________ פעם ישבתי. . . / יהודה עמיחי פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך ושמעתי שיש להם נקודת ציון: "אתם רואים את האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה רומית. קצת ימינה מראשו." אבל הוא זז, הוא זז! ! ! אמרתי בליבי: הגאולה תבוא רק אם יגיד להם- אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב, אבל לידה קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פירות וירקות לביתו.

"גדולים-החולמים חלומות גדולים והופכים חלומות למציאות. גדולים- העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעדים לגדולים. אבל. . . הקטנים החולמים על גדולות ואינם עוסקים בקטנות, אין להם עולם. שכן. . החלומות, נשארים בחלומם. הקטנים בקטנותם והעולם תהו ובהו." (הרב נריה צז״ל)

ישנם אנשים הרואים דלת סגורה ופונים ללכת.

אחרים רואים דלת סגורה, מנסים את הידית,

במידה והיא לא נפתחת, הם פונים ללכת.

אחרים, רואים דלת סגורה, מסובבים את הידית,

במידה והדלת לא נפתחת, הם מוצאים מפתח.

אם המפתח לא מתאים, הם פונים ללכת.

מעטי מעט, מנסים את הידית.

אם הדלת לא נפתחת, הם מחפשים מפתח.

אם המפתח לא מתאים הם יוצרים מפתח.

ישנם אנשים הרואים דלת סגורה ופונים ללכת.

אחרים רואים דלת סגורה, מנסים את הידית,

במידה והיא לא נפתחת, הם פונים ללכת.

אחרים, רואים דלת סגורה, מסובבים את הידית,

במידה והדלת לא נפתחת, הם מוצאים מפתח.

אם המפתח לא מתאים, הם פונים ללכת.

מעטי מעט, מנסים את הידית.

אם הדלת לא נפתחת, הם מחפשים מפתח.

אם המפתח לא מתאים הם יוצרים מפתח.

ביום שאלוהים ברא את האשה הופיע מלאך ושאל: מדוע אתה משקיע כל כך הרבה זמן ביצירה זו? ואלוהים אמר: האם ראית את המפרט שתכננתי לה? היא מורכבת מיותר ממאתיים חלקים בעלי יכולת לתפקד על דיאט קוקה קולה וקמצוץ מזון בלבד, בעלת זרוע שיכולה להחזיק ארבעה ילדים בו זמנית ובעלת נשיקה שיכולה לרפא מברך חבולה ועד לב שבור, ואת כל מה שהיא עושה, תוכל לבצע בשתי ידיים בלבד. המלאך נדהם מהתשובה. ורק שתי ידיים? בחיים לא! וזה רק הסטנדרט הרגיל? זה יותר מדי עבודה בשביל יום אחד! חכה למחר כדי לסיים! לא, אני לא, אמר אלוהים. אני קרוב לסיום היצירה הזו, שקרובה כל כך ללבי. כבר עכשיו, עוד לפני שהיא גמורה, היא מרפאה את עצמה כשהיא חולה, ויכולה לעבוד 18 שעות ביממה. המלאך התקרב ונגע באשה: אבל עשית אותה כל כך רכה. היא רכה, הסכים אלוהים, אבל גם קשוחה. אין לך מושג מה היא מסוגלת לבצע ומול אילו קשיים היא יכולה להתמודד. האם תהיה מסוגלת לחשוב? שאל המלאך. לא רק שתוכל לחשוב, אמר אלוהים, היא תוכל אף לחשוב

בהגיון, ולהתווכח. המלאך נגע בלחי האשה. אופס, יש פה דפקט, אמרתי לך שאתה מנסה להכניס יותר מדי בדגם הזה. זה לא דפקט, אמר אלוהים, זו דמעה. בשביל מה דמעה, שאל המלאך ואלוהים אמר, הדמעה היא דרכה להביע שמחה, צער, כאב, אכזבה, אהבה, בדידות. המלאך התרשם. חשבת על כל דבר! אשה היא דבר מדהים באמת! אכן כך! יש נשים בכל הגדלים, בכל הצבעים ובכל הגזרות אבל לכולן אותן תכונות: לנשים יש כח ועוצמה אינסופיים, הן סובלות קשיים אבל מסוגלות לחוש אהבה ואושר. הן מחייכות כשהן רוצות לצרוח. הן שרות כשהן רוצות לבכות, הן צוחקות כשהן עצבניות, הן נלחמות עבור דבר שהן מאמינות בו. הן מתקוממות כנגד חוסר צדק. הן לא מקבלות "לא" כתשובה, כשהן מאמינות שיש פתרון טוב יותר. הן אוהבות אהבה שאינה תלויה בדבר. הן בוכות כשהילדים שלהן מצליחים ומעודדות חברים בכשלון. הן מוצאות חוזק גם כאשר נראה להן שהן מתפרקות. הן יודעות שחיבוק ונשיקה מרפאים הכל. לב של אשה הוא מה שממשיך להניע את העולם. ובכל מקרה, אם באשה אכן יש פגם, זאת העובדה שהיא שוכחת כמה שהיא שווה.

קבוצה של לומדים באופן קבוע, היתה נפגשת אחת לשבוע ימים רבים למדה החבורה בשקיקה, כל דבר שלימד המרצה שתו החברים בצמא. באחד הימים נעדר אחד כמו כולם, גם הוא טיפוס מיוחד. מיהר המרצה לבדוק את העניין הוא מאוד קפדן ואינו מבזבז זמן. . . החבר שנעדר מהלמידה הזמין את המרצה לביתו כיוון שהבין שהוא מבקש לשוחח איתו כשנכנס המרצה לביתו של החבר ראה אח בוער. . . אחרי מספר מלים של נימוס התקרב המרצה אל האח ללא היסוס. הוא ניגש אל הגחלים והרים אחד והניח אותו בצד לבד. . . הגחל שהוזז מחוץ לגחלים והונח מאחור לאט לאט כבה והפך לאפור המרצה עצר כאילו מהרהר והפנה מבטו אל המארח, החבר. המארח הביט במרצה ולא ממש הבין מה הוא רוצה. המרצה ביקש ללכת ובלי אומר ודברים החזיר את הגחל שכבה לערמת הגחלים הבוערים. חיש מהר הגחל האפור שכבה נדבק באודם הלהבה. . . הסתכל המרצה האורח על חברו המארח וביקש להיפרד לשלום אמר החבר המארח למדתי שיעור חשוב, כשעושים משהו כחבורה שלמה מתחזק הכוח, מתחזקת האמונה בהצלחה, וכשעושים משהו יחד ואחד מאיתנו מאבד כוחות בזכות האש של כולם, הוא יתחמם מהלהבות. . .

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה" (הרב קוק/ערפילי טוהר)

אני אסירת תודה-

לבני בן החמש עשרה שמתלונן על פינוי מדיח, כי זה אומר שהוא בבית ולא מסתובב ברחובות.

למיסים שאני משלמת, כי זה אומר שיש לי עבודה.

לבלגאן שצריך לסדר אחרי המסיבה, כי זה אומר שהייתי מוקפת בחברים.

לבגדים שהם קצת הדוקים מידי, כי זה אומר שיש לי מספיק לאכול.

לצמחים שצריך לטפל, לחלונות שצריך לנקות ולמרזבים שצריך לתקן, כי זה אומר שיש לי בית ומרפסת.

לכל התלונות שאני שומע על הממשלה, כי זה אומר שיש לנו את חופש הביטוי.

לחנייה שאני מוצא בקצה המרוחק של מגרש החנייה, כי זה אומר שאני מסוגל ללכת ושבורכתי באמצעי תחבורה.

לחשבון הענק שאני צריך לשלם על החימום. כי זה אומר שחם ונעים לי.

לגברת מאחוריי ששרה בזיוף נוראי, כי זה אומר שאני יכולה לשמוע.

לערימת הבגדים שדורשים כביסה וגיהוץ, כי זה אומר שיש לי מה ללבוש.

לעייפות ולשרירים הכואבים בסוף היום, כי זה אומר שהייתי מסוגלת לעבוד קשה.

ולצלצול של השעון המעורר בשעות המוקדמות של הבוקר, כי זה אומר שאני חיה.

מפני מה אין נהרות גדולים בארץ ישראל? בשעה שברא הקדוש-ברוך-הוא את עולמו, חלק לכל מדינה ומדינה מתנותיה וסגולותיה, עמדו לפניו ארצות ומדינות והיו מצפות למתנותיו. הייתה כל מדינה מתאווה להרבות נהרות ונחלים בחלקה, נתן הקדוש-ברוך-הוא למצרים את היאור הגדול, נתן לבבל את נהר פרת ונהר החדקל ולדמשק נתן אמנה ופרפר. היו המדינות שמחות במימיהן, מודות ונפטרות מלפני כיסא הכבוד.

נשתיירה ארץ ישראל בלבד. עמדה לפניו באהבה וענווה והייתה מייחלת למתנת ידו של הקדוש-ברוך-הוא. אמר לה בורא העולם: סגולתי את, הנה אוצרותיי פתוחים לפניך. שמא אקיף את גבולך בהרבה נהרות מצפון מדרום וממזרח ומְיָם?

אמרה ארץ ישראל: אל נא, ריבונו של עולם.

אמר הקב״ה: אולי נהר גדול כיאור מצרים עולה ומשקה את אדמתך?

אמרה ארץ ישראל: אל נא, ריבונו של עולם.

היו מלאכי השרת תמהים ואומרים זה לזה: ארץ ישראל שנמוכת רוח היא וחביבתו של הקב״ה, מה ראתה להגביה עיניה? מבקש הקב״ה לתת לה חמישה נהרות והיא אינה מסתפקת? אבל הקב״ה חשד בארץ סגולתו ואמר לה באהבה יתרה: מה רצונך בתי, כל שתשאלי מעימי הריהו נתון לך.

אמרה ארץ ישראל: ריבונו של עולם חבה יתרה מודיעני מכל מדינות שבעולם, בבקשה ממך אל יהא שום נהר משקה את אדמתי.

תמהו כל המלאכים תמיהה גולה ואמרו זה לזה: שמעתם שאלה ששאלה זו מעם הקב״ה?

אמר להם הקב״ה: המתינו לה ונשמע כל דבריה.

אמרה ארץ ישראל: מבקשת אני שתהא אתה משקה אותי. אמר לה הקב״ה: אף הנהרות מעשה ידי הם, אם הם משקים את אדמתך, נמצא אני משקה אותם.

אמרה ארץ ישראל: ריבונו של עולם, אם נהרות עולים ומשקים את אדמתי, הרי אתה פוטרני מלפניך ושלוחיך, הנהרות, באים ועושים בי שליחותך. מבקשת אני שיהיו עיניך בי מראשית השנה ועד אחרית שנה ואתה בכבודך ובעצמך משקה אותי ומפרנס אדמתי.

קפץ מיכאל ואמר לפני הקב״ה: ריבונו של עולם, חביבה עליך ארץ ישראל ואתה רוצה לעשות רצונה אבל היאך אתה מושיב בניך, בני אברהם, יצחק ויעקב בארץ חרבה שאין בה נהר אחד?

אמרה ארץ ישראל: לא על הלחם לבדו יחיה האדם. אם הנהרות עולים ומשקים אדמתי, סבורים יושביה: מן הנהר מחייתם, מן הנהר פרנסתם. אבל אם למטר השמים תשתה מים, תולים יושביה עיניהם בהקב״ה ומבקשים מזונותיהם מעימו. וכי לא כך נאה שיהא הבן מסב אל שולחן אביו?

אמר מיכאל: צדקה ממני.

באותה שעה עלה קול בכי מתוך בית גנזיו של הקב״ה.

אמר הקב״ה: לי קול בכי זה שאני שומע?

אמרו המלאכים: נהר אחד מנהרותיך נותן קולו בבכי.

אמר הקב״ה: הביאוהו לפני.

בא הנהר ודמעותיו נגרות וזורמות עם מימיו והיה מדבר מתוך בכיו. אמר הנהר: יודע אני שאיני ראוי לארץ חמדתך. אך מה אעשה והיא נתאהבה עליי, ועכשיו ששמעתי שאני יורד עימה, לבי עלי דווי ודמעותיי נגרות במימי.

נתגלגלו רחמיו של הקב״ה על הנהר הבוכה ואמר לה לארץ ישראל: ראית נהר זה שנפשו יוצאת אליך ומבקש לירד עמך. הירד?

אמרה ארץ ישראל: ירד, שאינו גדול ביותר ואין אדמתי ניזונה ממנו.

אמר הקב״ה: ירד ירדן.

ונקבעו שמו של אותו נהר: ירדן.

באותה שעה קבע הקב״ה את הירדן בתוך ליבה של ארץ ישראל. היה הירדן שמח ומאושר ומתרפק על גדותיו באהבה.

אמרה לו ארץ ישראל: עדיין הדמעות נתונות בתוך מימיך, הזדרז ושפוך אותם לתוך הים.

מיהר הירדן ושפך כל דמעותיו לתוך ימה של סדום. נעשה ימה של סדום מלוח וקראו שמו ים המלח עד היום הזה.

חלמתי חלום שבו הגעתי לגן עדן ומלאך עשה לי סיור. תחילה נכנסנו לחדר גדול מלא במלאכים.

המלאך - מדריך שלי עצר ליד האזור הראשון ואמר: " זו מחלקת הקבלה. כאן, כל הבקשות שנאמרו בתפילות לאלוקים מתקבלות".

הבטתי סביבי וראיתי המון מלאכים עסוקים במיון בקשות על דפים וניירות רבים מאנשים מכל רחבי העולם. אז המשכנו לאורך מסדרון ארוך עד שהגענו לחדר נוסף.

המלאך אמר לי: "זו מחלקת האריזה והמשלוח. כאן, כל הבקשות והחסדים שהאנשים בקשו מאלוהים ממוינים ואז נשלחים לאנשים שביקשו אותם."

שוב התרשמתי מהפעילות הרבה. המון מלאכים עבדו פה, כי היו כל כך הרבה בקשות שצריך לארוז כדי לשלוח אותם ארצה.

לבסוף בסוף המסדרון, עצרנו בדלת של חדר מאד קטן. להפתעתי הרבה, ישב שם רק מלאך אחד ולא עשה שום דבר.

"זו מחלקת האישורים," חברי המלאך אמר במבוכה.

"איך זה? אין פה עבודה?" שאלתי.

"כל כך עצוב," נאנח המלאך. "אחרי שאנשים מקבלים את הברכות שהם בקשו, מעט מאד מהם שולחים חזרה אישור."

"איך מאשרים ברכות של אלוקים?" שאלתי

"פשוט מאד," ענה המלאך. "רק צריך להגיד: תודה אלוהים"

"אלו ברכות צריך לאשר?" שאלתי

"אם יש לך אוכל במקרר, בגדים על גבך, קורת גג מעליך ומקום לישון. . . אתה יותר עשיר מ 75% מהאנשים בעולם.

אם יש לך כסף בבנק, בארנק שלך וכסף קטן בקערה, אתה בין 8% העשירים ביותר בעולם.

ואם קראת את ההודעה הזאת במחשב שלך, אתה חלק מ 1% שיש להם אפשרות כזו.

וגם. . .

אם קמת הבוקר עם יותר בריאות מחולי. . . אתה יותר מבורך מהרבה אנשים אשר לא ישרדו עד סוף היום הזה.

אם לא חווית פחד של מלחמה, בדידות של מאסר, ייסורים של עינוי או כאבי רעב. . . אתה נמצא לפני 700 מיליון אנשים בעולם.

אם אתה יכול ללכת לפגישה בבית כנסת ללא פחד של הטרדה, מאסר, עינוי או מוות. . . 3 מיליארד אנשים מקנאים בך ומבורכים פחות ממך.

אם הוריך עדיין בחיים ועדיין נשואים, אתה מזן מאד נדיר.

אם תוכל להרים את ראשך ולחייך, אתה לא בנורמה, אתה ייחודי לכל אלה שמטילים ספק ומיואשים."

טוב, מה עכשיו? איך אני יכול להתחיל? אם אתה יכול לקרוא את הודעה הזאת, אתה יותר מבורך ממעל 2 מיליארד אנשים בעולם שכלל לא יודעים לקרוא."

שבעת פלאי תבל קבוצת תלמידים התבקשה לכתוב רשימה ובה לציין מהם לדעתם שבעת פלאי העולם. היו ביניהם כמה חילוקי דעות, אך הפריטים ברשימה הבאה זכו לדירוגים הגבוהים ביותר: הפירמידות במצרים. הטאג' מאהאל. הקניון הגדול. תעלת פנמה. בניין האמפייר סטייט. כנסיית סט. פיטר. החומה הסינית. בזמן שהמורה אספה את הפתקים של כולם, היא הבחינה בכך שתלמידה אחת עדיין לא סיימה את עבודתה. היא שאלה אותה אם היא זקוקה לעזרה עם הרשימה והתלמידה השיבה בחיוב. "לא הצלחתי להחליט, כי יש כל כך הרבה פלאים", אמרה. "אם כך", אמרה המורה, "ספרי לנו מה האפשריות ואולי אנחנו נוכל לעזור". הילדה היססה לרגע ואז הקריאה מה שכתבה, "אני חושבת ששבעת פלאי העולם הם: לראות.

לשמוע.

לגעת.

לטעום.

להרגיש.

לצחוק.

לאהוב. ____________________________________________ רבי מנחם מנדל מקוצק אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה. ___________________________________________ כשנפגשים שני אנשים נפגשים שישה למעשה. כל אחד מהשניים כפי שנראה בעיני חברו, כל אחד מהשניים כפי שהוא נראה בעיני עצמו, וכל אחד מהשניים כפי שהוא באמת.

כשהאחר לא עושה משהו, הוא עצלן. כשאתה לא עושה. . . אתה מאוד עסוק. כשהאחר מדבר, הוא מרכל. . . כשאתה מדבר. . . זו ביקורת בונה. כשהאחר מחליט על משהו, הוא עקשן. כשאתה עושה זאת, , , יש לך אופי. כשהאחר לא אומר שלום, הוא מוג-לב. כשאתה עובר בלי לומר שלום. . . אתה סתם מתפזר. כשהאחר מדבר על עצמו, הוא אגואיסט כשאתה מדבר על עצמך. . .

זה בגלל שאתה צריך לפתוח את לבך. . . כשהאחר משתדל להיות נחמד, יש לו מניעים. כשאתה מתנהג כך. . . אתה פשוט נחמד. כשהאחר עושה משהו ללא סדר מסוים, הוא מבולגן כשאתה עושה זאת. . . אתה יצירתי. כשהאחר מתקדם, נתנו לו הזדמנויות כשאתה מתקדם. . . זה פרי עמלך! כשהאחר נלחם עבור זכויותיו, הוא עקשן כשאתה נוהג כך. . . זה סימן של אישיות. כשאתה שולח מייל כזה לחבריך, זה בגלל שאתה אוהב אותם. כשהאחר שולח. . . הוא חסר מעש.

ר' שלמה קרליבך, טס פעמים רבות כדי לזמר ליהודים בכל רחבי העולם, והיה דמות מוכרת אצל צוותי האוויר של חברות הטיסה הידועות. באחת הטיסות, כשעה לאחר ההמראה, קם ר' שלמה ממקום מושבו וראה דיילת אחת ממלמלת בשפתיה ואוחזת בידה סידור. הוא התפלא מהמראה הלא שיגרתי והמתין לסיום תפילתה. כאשר סיימה, אמר: "אחות קדושה. אני רואה שאת מתפללת מסידור. האם את יהודיה?" הדיילת ענתה: "אמנם הורי אינם יהודים, אבל נולדה בי איזו משיכה ליהדות. למדתי כמה שנים אצל רב יהודי אורתודוכסי ולאחרונה התגיירתי כדת וכדין, ואני נוהגת, כפי שאתה רואה " באורח חיים של תורה ומצוות על פי ההלכה. אחד הנוסעים קרא לדיילת וכך שיחתם נקטעה. ר' שלמה חזר לשבת במקומו והתבונן בעננים שריחפו מתחת לכנפי המטוס. כמה דקות לאחר מכן ניגשה הדיילת לר' שלמה ושאלה אותו "האם אתה רב? אולי תוכל לעזור לי בבעיה דחופה ר' שלמה הינהן בראשו והיטה את אזנו לדבריה. "בזמן האחרון נקשרתי לבחור יהודי, אבל הוריו מתנגדים מאוד לשידוך בגלל שאני גיורת ולא מרשים לו להתחתן אתי, ואפילו מאיימים לנתק את הקשר בינינו. אנחנו אוהבים מאוד אחד את השני, אבל הוא קשור להוריו ולא רוצה לצערם. הוא שבור מכל המצב ואני חוששת שהוא עומד לנתק אתי קשר. רבי, האם תוכל לעזור לי?"

"אני אשתדל", אמר ר' שלמה, "תני לי את מספר הטלפון של הוריו וגם את מספרך ואני אנסה כמיטב כוחי לשכנע אותם שלא יתנגדו לחתונה".

כאשר הגיע ר' שלמה ליעדו, התקשר להורי הבחור ונתקל מצידם ביחס עוין ומנוכר. ניסיונו של ר' שלמה לגרום לאב לראות את הדברים באופן אחר עלו בתוהו. ככל שניסה לשכנעו, כך האב התרגז יותר, עד שצעק לבסוף: "תדע לך שאני ניצול שואה! ובגלל מה שה' עשה ליהודים באמצעות הגויים, אני שונא יהדות, אבל אם הבן שלי יתחתן עם גויה, אהרוג אותו!" ר' שלמה הבין שאין טעם לדבר יותר וסיים את השיחה הטלפונית. הוא התקשר לדיילת כדי לספר לה על אי הצלחתו. הדיילת לא ענתה ובמקומה ענה אביה. ר' שלמה שוחח עמו וסיפר לו על השתדלותו למען בתו. האב כעס על ר' שלמה בגלל שהתערב וניסה לגשר בין הצדדים. ר' שלמה ניסה להצדיק את עצמו באומרו: "הרי כתוב בגמרא שהקדוש ברוך הוא מתעסק שליש מזמנו בשידוכים, ואני מנסה לעזור לו טיפ-טיפה. . . אבל מה שברור לי הוא שבתך והבחור אוהבים מאוד זה את זה, וחבל מאוד שלא יתחתנו".

קולו האיכפתי של ר' שלמה נגע ללבו של האב. הוא החל לבכות ואמר בהתרגשות: "אני אגלה לך סוד שלא גיליתי לאף אחד, והייתי בטוח שלא אגלה לעולם. אני ואשתי נוצרים, אבל לא אמיתיים. שנינו בעצם יהודים ניצולי שואה, ובגלל מה שה' עשה ליהודים, אנחנו שונאים יהדות. אנחנו מעמידים פני נוצרים, למרות שלא התנצרנו באופן רשמי וגידלנו את ילדינו כנוצרים לכל דבר. הם לא יודעים את האמת. . ." "אם כך", אמר ר' שלמה בהתלהבות, "בתך יהודיה מלידה ואין בעיה! אביו של הבחור רוצה שכלתו תהיה ממוצא יהודי וכעת התברר שהיא באמת כזאת. תגלה לה את האמת והם יוכלו להתחתן". אביה של הדיילת התרצה ור' שלמה הצליח לשכנע את ההורים משני הצדדים להפגש ביניהם. הפגישה נערכה במלון שבו התאכסן. ברגע הפגישה, אחד האבות צעק: "יענקל׳ה!" והשני ענה לעומתו: "הרשל׳ה!" והם נפלו זה בזרועותיו של זה. לאחר מכן הסבירו לנשותיהם ההמומות שפעם, לפני שפרצה המלחמה, למדו כחברותא בישיבתם. כל אחד סיפר שהיה בטוח כי רעהו נספה בשואה. זיכרונותיהם עלו ופרצו. הם נזכרו בילדותם האבודה ודיברו עליה בנוסטלגיה מהולה בכאב. אחד מהם אמר: "זוכר איך חלמנו על העתיד כשהיינו בחורי ישיבה? ! אמרנו אחד לשני שכאשר נגדל ונתחתן ויהיו לנו ילדים בוגרים, נשיא אותם אחד לשני. אנחנו שכחנו לגמרי, אבל ה' לא שכח. . .

סיפורים ללב

יום רביעי, 22 באפריל 2026

כל מיני קטעים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

זכרונם המופלא של החיד״א ושל החזו״א