על חמדנות
על חמדנות
לב טולסטוי סיפר על איכר מצליח שלא היה מרוצה מחלקת
האדמה שלו. גם הוא תמיד רצה יותר. הקשיבו:
יום אחד קיבל האיכר הצעה נדיבה. תמורת אלף רובל
הוא יכול היה לקנות את כל האדמה שהוא יכול לחצות ביום אחד שלם.
תנאי אחד הוצב לכך: עליו לחזור לנקודת ההתחלה בסוף
היום, עם רדת החמה.
השכם בבוקר המחרת, עם הנץ החמה, הוא החל לצעוד
בקצב מהיר. בצוהרי היום הוא כבר היה עייף מאוד, אך המשיך לצעוד, כדי לנכס לעצמו עוד
ועוד קרקע.
בשעות אחר-הצהריים המאוחרות כבר הבין שחמדנותו
הרחיקה אותו מקו ההתחלה. הוא החיש את הקצב וכשהשמש החלה לשקוע, החל לרוץ, אחוז
דאגה, שכן ההזדמנות להיות בעל קרקעות רבות עלולה להיעלם.
כשהשמש עמדה בקו האופק, הוא הגיע כמטווחי ראייה
מקו הסיום. בלב פועם בחוזקה, בריאות שואפות אוויר בקדחתנות, גייס את כוחותיו
האחרונים ודידה מעבר לקו הסיום בדיוק לפני שהשמש נעלמה.
אז התמוטט, זרזיף דם דק ניגר מזוויות פיו ותוך
דקות הוא נפח את נשמתו.
משרתו הנאמן חפר את קברו.
מידות הקבר לא עלו על מטר ושמונים באורך ותשעים
סנטימטרים ברוחב.
הכותרת שבחר לב טולסטוי לספרו הייתה:
"לכמה אדמה זקוק האדם?"
איני חושב שיש לי מה להוסיף. בעצם כן, נזכרתי במשהו
ששמעתי:
אמר מי שאמר, כי כשאתה הולך לעולמך, כל חייך,
המתוארים על המצבה,
מסתכמים למקף הקטן שבין השנים. (2004-1920)
.
בסופו של דבר – אלה חייך
,
המקף. אז תיהנו ממה שיש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה