מסופר על תקופה מסוימת באמריקה, שגל הגנבות גאה שם לבלי נשוא. המשטרה הפעילה כוחות מוגברים בכל האזורים, על מנת לעקוב אחרי מבצעי הגנבות ולנסות ללכדם.
באחד הימים קיבל מפקד המשטרה הודעה בלשון זו: מחר בשעה שלוש, כשתעבור ברחוב פלוני, נגזול ממך את שעון הזהב היקר ברשותך. ראה הוזהרת.
המפקד הבין מיד, שהודעה מוזרה זו נשלחה אליו מאחת כנופיות הגנבים, שאחריהן נערך מצור. כיצד עלי להגיב על הודעה זו? - שאל מפקד המשטרה את עצמו-הוא חכך בדעתו, חשב שוב ושוב, הסס והתלבט" הלעבור באותו רחוב באותה שעה ולהפגין אומץ וכח, או שמא להתעלם הן ההודעה. לבסוף החליט החלטה נחושה: אעבור מחר באותו רחוב, בדיוק בשעה שעליה הודיעו אנשי הכנופיה, ונראה אם יעזו לגעת בי ולפגועי ברכושי.
ואכן למחרת היום בשעה שלול, עבר המפקד במקום המיועד. והנה נפל לרגליו כר נוצות, שנשמט מידיו הרועדות של רוכל זקן ועלוב מראה, אשר דדה לידו במסכנות.
הנוצות התעופפו מן הכר הפרום ודבקו במדיו המגוהצים של מפקד המשטרה. והרוכל הזקן-חש עצמו אשם במאורע. כשמילות התנצלות על שפתיו הוא קרב אל השוטר, ובמאמץ ובמסירות רבה עזר לו לנקות את בגדיו מן הנוצות הסרבניות. דקות אחדות חלפו, עד שמדיו של השוטר הניחו את הדעת, פחות או יותר. ואז ביקש הרוכל הישיש את סליחתו בקול רועד, ושוב מלמל כמה דברי התנצלות ופנה לדרכו.
גם השוטר המשיך בדרכו. אך מבט חטוף שלח אל פרק ידו, הותירו מסומר במקומו: שעוני, שעון זהב יקר נעלם. . איננו. . רגעים ספורים פאר את ידו ועתה איננו. . לא היה המפקד צריך להרבות במחשבות ובניחושים, כדי לדעת שגונב השעון לא היה אחד מאשר "הרוכל הזקן והמסוכן". הצגה נאה ערך לי פה הרוכל- חשב המפקד במרירות- ומתי גנב את שעוני? אכן, היה זה בזמן שהתנהג באדיבות ובמפת. . הן התנצלות, ועזר לי להתנקות מן הנוצות שדבקו בי- ובה בעת בצע את זממנו וגנב את שעוני. .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה