בן חכם ישמח אב

"וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו"

מסופר, שחכמי ירושלים שלחו שאלה בעניין כשרות אתרוגים לרבי אליהו, אבי הבן איש חי, רבה הלא-רשמי של בגדאד.

קודם שהגיע האב לשולחן, הגיע לשם משמשו. משהבחין במכתב שנכתב וטרם נשלח, מיהר לשולחו אל מבקשי התשובה.

כשהגיע האב אל השולחן, ראה רק את מכתב השאלה מחכמי ירושלים, והתיישב לדון בדבר. לאחר שכתב מסקנותיו, שלח אותן בעצמו לחכמי ירושלים.

כשקיבלו חכמי ירושלים את המכתב, מצאו שבנו של רבי אליהו חתום עליו. והנה לאחר כמה ימים הגיע גם מכתבו של האב, וראו כי בדרך שונה אך חכמה, הגיעו השניים לאותה מסקנה. קיפלו חכמי ירושלים את מכתבו של הבן ושלחו אותה אל האב, ועמה צירפו פתק עליו כתבו: תודה לכבוד הרב על המענה, אך כפי שיראו עיניו – כבר נתקבלה התשובה מבנו, כמה ימים קודם תשובתו, ו״בן חכם ישמח אב", שכן תשובה טובה ומחכימה כתב.