מסופר על אישה יהודייה, שיצאה בבוקר לכבס את הכביסות, זה היה "יום הכביסות".
היא סיימה ושבה לביתה, ותלתה את כל הכביסות על החבל. מסתבר שהכביסה הפריעה לשכנה שלה, שלקחה את כל הכביסה וזרקה לה על העפר, האישה ראתה את הכול מבעד לחלון וכל כך הצטערה, היא לא ידעה מה לעשות, ללכת אל השכנה או לשתוק.
והיא מתחבטת בינה לבין עצמה, מה זה ייתן לי, היא תגיד לי ותצעק ואני גם יענה לה ואז יבואו כל השכנים ותהיה המולה, והשכנה תגיד, כך מתנהגת אשתו של הרב. . . וכו' ולבסוף החליטה שהיא לא אומרת לשכנה שום דבר.
היא הלכה לאסוף את כל הכביסה וחזרה שוב אל הנהר לכבס.
היא התעכבה מאוד באותו יום וכשחזרה לעת ערב הביתה, בעלה שאלה אותה, מה קרה, למה התעכבת? היא החליטה שגם לו היא לא תספר, ורק אמרה שהיה לה עיכוב, שהכביסה התלכלכה והייתה צריכה לחזור ולכבס.
באותו יום בשעה מאוחרת בלילה, נשמעו בבית הרב דפיקות בדלת, הרב פתח את הדלת ונכנסה השכנה שזרקה את כל הכביסה על הרצפה.
הרבנית נמצאת?
עונה הרב: כן, הכול בסדר?
והרבנית יצאה. . .
והאישה החלה לבכות ולבקש סליחה, שהיא זרקה לה את הכביסה, התחננה ובכתה שתסלח לה. . .
מסתבר שהבן של השכנה תקף אותו חום גבוה וכמה שעות החום לא יורד, והשכנה הבינה שזה קרה בגלל המעשה שלה, שהיא ציערה את הרבנית, והתחננה שתסלח לה.
הרבנית סלחה ומחלה לה והשכנה חזרה לביתה.
החום החל לרדת והילד הבריא.
הרב הבין, כמה אשתו צדקנית שלא רצתה לספר את מה שקרה לה במהלך היום.
לאותה רבנית מספרים, שלא היו לה ילדים ואחרי שנה היא זכתה לבן צדיק, גדול הפוסקים. . . הרב אליישיב זצ״ל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה