#פוסט_חיובי_ביום Daniel sal
לפני זמן הייתי במטוס לא ישראלי לקראת המראה לז׳נבה (נדמה לי). הנוסעים הגיעו מהשרוול ועלו למטוס.
אחד מהם, גבר כבן 45, לא נכנס למטוס אלא עמד בחוץ, ליד הדלת. הוא לבש על גופו חולצה מכופתרת, ועל פניו מבט שמראה שהוא לא איתנו במחשבה. אף אחד לא התייחס אליו מלבד דיילת ששאלה אם הכל בסדר, הוא ענה שכן ושהוא מעדיף להיכנס למטוס הכי מאוחר שאפשר. בינתיים הוא פשוט עמד שם באי נוחות מעביר את המעיל שהחזיק מיד ליד, ומדי פעם מעיף מבט לטלפון שלו.
באיזשהו שלב הגיע מבחוץ הטייס (שהשגיח על תדלוק המטוס ועשה בדיקה ויזואלית סביב המטוס), ניגש אלי והתחלנו לשוחח. אני גם עמדתי מחוץ לדלת המטוס אבל מהצד השני של הנוסע ההוא. הטייס ואני החלפנו כמה מילים, ענייני עבודה ודברים משעממים. תוך כדי דיבור הוא הוריד את המעיל הזוהר שלבש והסתובב להיכנס למטוס. בנקודה הזו הוא הבחין באדם שעומד בחוץ, מתוח. הוא פנה אליו באנגלית ושאל האם הכל בסדר, הנוסע (שהיה לגמרי מופתע) ענה לאחר 2 שניות כשהבין שהטייס פונה אליו. הוא אמר בקול יבש מאוד, מונוטוני ולא משכנע שהוא בסדר, כן הכל בסדר. הטייס לא נכנס למטוס, אלא הלך לצד של הנוסע, ושאל אותו אם הוא מפחד לטוס. הנוסע ענה שכן אבל זה יעבור במהלך הטיסה. "ממה אתה מפחד?" "קשה לי עם המחשבה שהדבר הזה יהיה באוויר, אני לא יודע איך אתם שולטים בזה בכלל, זה משהו שהוא חזק ממני" "האם יש לך ילדים?" שאל הטייס, למען האמת אני לא זוכר מה אותו איש ענה בדיוק אבל התשובה הייתה שכן, יש לו.
ואז הטייס הוציא מכיס המכנס שלו את הטלפון שלו, שיחק בו קצת והראה את המסך לאותו נוסע. היו שם 3 או 4 תמונות שבהן רואים 2 ילדות חמודות וחייכניות, בחלק מהתמונות הטייס יחד איתן. "אלה הבנות שלי, בנות 9 ו 5, הן הדבר הכי יקר לי בעולם, בדיוק כמו שהבנים שלך הם הכי יקרים לך. אני אמור לראות אותן מחר בבוקר. וכמו שאתה היית עושה הכל בשביל הילדים שלך, אני אומר לך בתור אבא, לא בתור טייס, שאני אעשה הכל לוודא שהמטוס הזה ינחת ביעד שלו בשלום כדי שאוכל לראות אותן ויותר חשוב - כדי שהן יוכלו לראות את אבא שלהן".
הנוסע לא ממש ציפה לזה, קצת צחק, וחייך הרבה, אמר כמה מילים שאני לא זוכר ונכנס למטוס יחד עם הטייס. עמדתי בצד והסתכלתי על זה ושכחתי לחלוטין מהמטלה אותה עשיתי באותה העת, נסחפתי לגמרי ממה שראיתי ונדהמתי מאוד לראות איך מחווה קטנה מטייס, שחרג מהתפקיד שלו ושבר את הדיסטנס שבדרך כלל יש, הצליחה לשנות לחלוטין את הראיה של אותו נוסע, וגם שלי למען האמת. הוא הצליח להפוך את עצמו מדמות הטייס המנוכר שיושב בתא שלו, נעול ומנותק מכל הנוסעים, לאבא בדיוק כמו הנוסע שרק רוצה להגיע הביתה בשלום אחרי יום עבודה, ובזה למעשה נתן בטחון והרגיע את הנוסע.
כולנו בני אדם ולכולנו יש רגשות, לפעמים דווקא איפה שהמילים לא יכולות לעבוד, הרגש והחיבור הנכונים יעשו את העבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה