פַּעַם הִתְבַּקֵּשׁ הָרַב לְבַקֵּר בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַכֶּלֶא בְּיִשְׂרָאֵל, וְלִמְסֹר שָׁם שִׂיחָה בִּפְנֵי הָאֲסִירִים.
תּוֹךְ כְּדֵי נְסִיעָה הִבְחִין הָרַב מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַמְּכוֹנִית בִּקְבוּצַת נְעָרִים, מֵאֲחוֹרֵי אַחַת הַגְּדֵרוֹת.
"מִי אֵלֶּה?" שָׁאַל הָרַב אֶת מְפַקֵּד הַכֶּלֶא שֶׁיָּשַׁב לְצִדּוֹ.
"אֵלּוּ נְעָרִים מֻפְרָעִים הַנִּמְצָאִים בַּאֲגַף הַנֹּעַר, בְּבֵית הַסֹּהַר" הֵשִׁיב הַמְּפַקֵּד.
"בִּרְצוֹנִי לְדַבֵּר עִמָּהֶם!" אָמַר הָרַב.
"מָה פִּתְאוֹם? !" הִזְדַּעֵק הַמְפַקֵּד. "כְּבוֹד הָרַב, הֲלֹא תָּבִין. נְעָרִים מֻפְרָעִים אֵלּוּ אֵינָם רוֹחֲשִׁים כָּבוֹד לְאִישׁ. הֵם עֲלוּלִים לִזְרֹק עָלֶיךָ בֵּיצִים וְעַגְבָנִיּוֹת! חֲבָל לְהִתְבַּזּוֹת בִּפְנֵיהֶם".
אַךְ הָרַב לֹא נֶעְתַּר לְהַפְצָרוֹתָיו. "אֵינִי עוֹזֵב אֶת הַמָּקוֹם עַד שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר עִמָּהֶם! וְאִם יִזְרְקוּ עָלַי בֵּיצִים וְעַגְבָנִיּוֹת, אֶשְׁלַח אֶת הַגְּלִימָה לְמִכְבָּסָה! יֵשׁ לִי מָה לוֹמַר לָהֶם!"
וּבִפְנוֹתוֹ לְעוֹזְרוֹ אָמַר: "רוּץ לַקְּיוֹסְק הַסָּמוּךְ, וּקְנֵה מַמְתַּקִּים עֲבוּר הַנְּעָרִים הַלָּלוּ! מַהֵר!"
רָאָה מְפַקֵּד הַכֶּלֶא כִּי אֵין לְפָנָיו בְּרֵרָה, וְהוֹדִיעַ לַנְּעָרִים כִּי תֵּכֶף יְבַקֵּר אוֹתָם הָרַב הָרָאשִׁי לְיִשְׂרָאֵל. . .
וְאָכֵן, הַנְּעָרִים מִהֲרוּ לִפְרֹץ לַמַּחְסָן וּלְהִצְטַיֵּד בְּבֵיצִים, בְּעַגְבָנִיּוֹת, וּבְכָל הַבָּא לַיָּד. כָּל אֶחָד מֵהֶם הֶחֱזִיק דְּבַר מָה, עַל מְנָת לְהַטִּיחַ אוֹתוֹ בָּאוֹרֵחַ הַמְּכֻבָּד. . .
נִכְנַס הָרַב לַחֲצַר אֲגַף הַנֹּעַר, כְּשֶׁקְּבוּצַת סוֹהֲרִים מְגוֹנֶנֶת עָלָיו, וְהִתְקַבֵּל בִּמְהוּמָה נוֹרָאָה. בְּנֵי הַנֹּעַר צָרְחוּ וְשָׁאֲגוּ, וְנוֹפְפוּ בַּ״נֶּשֶׁק" שֶׁבִּידֵיהֶם.
הָרַב לֹא הִתְרַגֵּשׁ. הוּא סָקַר בְּעֵינָיו אֶת בְּנֵי הַנֹּעַר, וּמַבָּטוֹ נָפַל עַל אֶחָד מֵהֶם, נַעַר כְּבֶן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, שֶׁנִּרְאֶה הָיָה כְּמַנְהִיג הַקְּבוּצָה.
נִגַּשׁ הָרַב אֶל הַנַּעַר וְשָׁאַל: "אֱמֹר נָא לִי, כְּמַנְהִיג הַקְּבוּצָה, מָתַי יִהְיֶה כָּאן שֶׁקֶט? !"
"בְּעוֹד שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת בְּדִיּוּק!" הִתְפָּאֵר הַנַּעַר בְּגַאֲוָה. וְאָכֵן, כַּעֲבוֹר שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת בְּדִיּוּק, הֵנִיף הַנַּעַר אֶת יָדוֹ, וְשֶׁקֶט מֻחְלָט הִשְׂתָּרֵר.
הָרַב פָּתַח בִּדְבָרָיו, וּבְמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה עוֹדֵד אֶת בְּנֵי הַנֹּעַר לָשׁוּב לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב. "אַל תִּרְאוּ אֶת עַצְמְכֶם כַּאֲסִירִים, אֶלָּא כַּאֲנָשִׁים הָעֲתִידִים לְהָקִים מִשְׁפָּחוֹת תְּקִינוֹת וּבְרִיאוֹת!" אָמַר, וְסִיֵּם: "כָּל אֶחָד מִכֶּם, כְּשֶׁיֵּצֵא מִכָּאן, מֻזְמָן לְהַגִּיעַ אֵלַי!"
שִׁנּוּי אַדִּיר נִכַּר לְפֶתַע בַּנְּעָרִים. הֵם נֶעֶמְדוּ בְּשׁוּרָה, כִּכְבָשִׂים תְּמִימוֹת, וְעָבְרוּ לִפְנֵי הָרַב, לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָתוֹ וּלְנַשֵּׁק אֶת יָדוֹ, כַּאֲשֶׁר הָרַב מַעֲנִיק דְּבַר מְתִיקָה לְכָל אֶחָד מֵהֶם.
שָׁנִים חָלְפוּ וְעָבְרוּ, וּלְאַחַר שֶׁהִסְתַּלֵּק הָרַב לְבֵית עוֹלָמוֹ, הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ אַבְרֵךְ עָטוּר זָקָן וּפֵאוֹת וְסִפֵּר בִּדְמָעוֹת: "אֲנִי הוּא אֶחָד מֵאוֹתָם נְעָרִים שֶׁשָּׁהוּ בְּבֵית הַכֶּלֶא! שִׂיחָתוֹ שֶׁל הָרַב, הִיא שֶׁהֵשִׁיבָה אוֹתִי לְמוּטָב. . .".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה