משל מצמרר של ה״חפץ חיים״:
החיים הם כמו גלויה. אתה מתחיל לכתוב, ומשאיר רווח גדול בין האותיות, המילים והשורות; הרי הגלויה גדולה, ואין לך כלכך הרבה מה לכתוב. אבל כשאתה מתקרב לסוף הגלויה, אתה מגלה פתאום שהיא קטנה מכפי שחשבת, ושיש לך יותר מה לכתוב מכפי שחשבת. אז אתה מתחיל לכווץ רווחים, להקטין את האותיות, לדחוס את המילים, להדביק את השורות, הכל בניסיון נואש להכניס הכול. בדרך כלל אינך מצליח. לפעמים הדבר החשוב ביותר שרצית לכתוב לא נכנס. ולפעמים, לגודל האסון, אפילו מקום לחתום את שמך לא נשאר לך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה