לשלם על הצקות

פעם היתה אישה זקנה שגרה לבד. ילדי השכונה שרצו להשתולל היו דופקים על דלת ביתה, ומתחבאים. היא הייתה פותחת את הדלת, רואה שאין אף אחד, מתעצבנת וצועקת. זה קרה שוב ושוב. היא הלכה למשטרה אך לא היה להם מה לעשות. היא הלכה לרב והוא אמר לה: "בפעם הבאה שתפתחי את הדלת והם יתחבאו, תגידי בקול רם, 'ילדים חמודים, אני אישה זקנה, ואף אחד לא בא לבקר אותי. בבית שלי תמיד שקט ומשעמם. הדפיקות שלכם כל כך משמחות אותי וזה נותן לי הרגשה טובה. אז מי שיבוא לדפוק אצלי בדלת, יקבל חמישה דולרים". למחרת כל ילדי השכונה הגיעו, והיא אכן חילקה לכל אחד חמישה דולרים. עבר יום נוסף, היא פתחה את הדלת ואמרה לילדים: "אני מצטערת, אני רואה שזה קצת יקר לי, אז אני יכולה לתת רק שני דולרים". למחרת שוב כולם הופיעו ודפקו בדלת, ושוב היא יצאה אליהם, חילקה לכל אחד שני דולרים כמו שהבטיחה, ואמרה: "אני מצטערת, אבל מהשבוע הבא זה יהיה רק דולר אחד". עוד יום, והמחיר ירד לחצי דולר, ולבסוף היא נאלצה לומר להם שאין לה יותר כסף והיא לא יכולה לשלם לאף אחד. הילדים התרגזו ואמרו לה: "אם ככה, אנחנו לא נדפוק יותר בדלת שלך!". והיא אמרה, "חבל, אך מה אני יכולה לעשות, תעשו מה שאתם מבינים. . .".