ר' רפאל הפך להיות יד ימינו של אביו ר' אריה לוין והיה צמוד אליו בכל מסעותיו, בבתי סוהר, בתי חולים, עידוד יתומים, אלמנות, עניים וכל בית ישראל. לאחר פטירת רבי אריה לוין כולם ראו בו כממשיך דרכו, כולל ראשי האצ״ל ולח״י שראו בו רבם.
וכך מספר הרב: "לסבא הגיעו הרבה אנשים להתברך בזוגיות, פרנסה, פריון וכו' והוא תמיד ביקש מהם: "תבואו לבשר לי בשורות טובות". יום אחד אמרתי לסבא: "תראה כמה אנשים מגיעים, למה אתה מזמין אותם שוב? בשביל מה כאב הראש?"
ענה לי סבא: "מה אתה חושב אנשים באים לספר לי צרות ואני שוכח מזה? זה לא קל לי, כמה אני יכול לשמוע? מה שנותן לי כוחות זה שהם באים ומבשרים לי בשורות טובות זה מקל לי על הכאב". הסבא באמת הצטער על הצער של השני, הלך בליבו עם הסיפורים של האנשים".
ועוד מוסיף הרב: "כל לילה, באחת בלילה סבא היה הולך עם סבתא לבית כנסת "זהרי חמה" ואף אחד לא ידע מה הם עשו שם. במהלך השבעה, הגיע יהודי וסיפר כי הוא הסתתר לילה אחד בתוך בית הכנסת כדי לראות מה עושים שם הרב והרבנית והוא ראה שסבתא הייתה מנקה את בית הכנסת וסבא היה מניח שולחן ליד ארון הקודש מעמיד עליו נרות ויחד עם הסבתא היה מתפלל בדמעות שליש, עובר על כל הפתקים ומזכיר שם שם בבכי ובדמעות".
ומסביר הרב: "סבא לא רק בירך את מי שבא אליו, אלא התפלל ובכה עליו, צרתו של הזולת כאבה לו. משם סבא היה ער עד הנץ, ככה כל לילה. ואכן סבא נפטר בתפילה בשעת הנץ, עטור תפילין וטלית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה