נתן דצוציתא

כתב ב״סדר הדורות״ (מעשה זה, מובא גם בספר ״תוכחות חיים״ להגר״ח פלאג׳י, פרשת יתרו, בשם ספר ״המעשיות׳׳ לר׳׳פ גאון. ו״ילקוט ספורים״ שמות מ״ט): ואני מצאתי כי נתן דצוציתא היה בזמן רבי עקיבא, בספר מעשיות של ר׳ ניסים בר׳ יעקב לדונש חתנו וז״ל: ויחי איש אחד עשיר ושמו נתן דצוציתא, ויאהב אשה בעולת בעל ושמח חנה והיה בעלה עני מאד, והאשה יפת תואר עד מאד. ויצר לנתן להתחלות בעבור חנה, ואמרו לו הרופאים לא תוכל להרפא עד שתשכב עמך, ואמרו חכמי ישראל ימות ולא יעבור. אמרו הרופאים תבוא ותדבר עמו אמרו חכמים לא יתכן, ויאריך חליו עד מאד. והיו חובות הרבה לבעל חנה ויתנהו לבית הסוהר, ואשתו היתה טווה ביום ובלילה, והיתה קונה לחם לבעלה. ויהי ימים רבים בבית הסוהר ותקצר נפשו למות.

ויהי היום, ויאמר לאשתו, הפודה נפש אחת ממיתה כאילו מקיים נפשות רבות, ואני קצתי בחיי, חמלי עלי, ולכי לנתן ובקשי ממנו שילוה לך ממון ותפדי נפשי ממות. ותאמר לו הלא ידעת שהוא חולה ונוטה למות בעבורי, ובכל יום באו שלוחיו בממון הרבה ואיני מקבלת מהם ואומרת להם שלא יראו פני לעולם, ואיך אלך אליו ללוות ממנו, אם היה בך דעת לא היית אומר לי דבר זה, ושמא בהאריך אסורך נשתטית ויצאת מדעתך, ותקצוף עליו ותלך לביתה בחרי אף ולא באה אליו. ויהי ביום הרביעי, ותחמול עליו, ותאמר אלך ואראנו בטרם ימות, ותלך ותמצאהו נוטה למות. ויאמר לה, הקב״ה יבקש חמסי ממך ויתפשך בעוני, אבל אני רואה שתרצי שאמות ותנשאי לנתן לאשה. ותאמר גרש אותי ועזבני ואלך ואבוא אליו. ויאמר לה הלא זה דברי שאת חפצה להנשא לו. ותזעק בקול גדול ותפול על פניה, ותאמר מי שמע כזאת ומי ראה כאלה לומר לכי ונאפי ותטמאי ותוציאני מבית הסוהר, ויאמר לה בעלה לכי מעלי ועזביני עד שירחם הקב״ה עלי.

ותלך לביתה ותחשוב בצרתה ובצרת בעלה, ותחמול עליו, ותתפלל ותאמר אנא ה׳ הצילני והושיעני שלא אכשל בעבירה. ותלך לבית נתן, ויראו סריסיו וימהרו להגיד לנתן, הנה חנה עומדת בשער, ויאמר להם, אם אמת הדבר תהיו חופשים, ותבא בחצר, ותאמר לו שפחתו, הנה חנה בחצר, ויאמר לה גם את תהיי חפשית. ותבוא חנה וישא עיניו ויאמר לה גברת מה תרצי ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך ותעש, ותאמר שאלתי ובקשתי שתלוה לאישי כך וכך שהוא חבוש בבית הסוהר, ולך תהיה צדקה לפני ה׳. ויצו עבדיו ליתן לה כחפצה. ויאמר לה הנה נא עשיתי רצונך ואת ידעת שאני חולה מאד מאהבתך ועתה עשי רצוני ותחייני. ותאמר לו חנה הנני בידך ותחת כנפיך, ואין לי פה להמרות פיך, אבל אודיעך שבאה לך שעה לקנות חיי עוה״ב, והזהר ולא תפסיד שכרך וטוב העולם, מדבר מועט, ואל תאסרני על בעלי, וחשוב שהגעת לחפצך, ואל תאבד טובה הרבה וחשוב ביסורי הקב״ה, ואל תעשה דבר שתתנחם באחריתך, וזו לך שעה קלה ותמנע לקנות חיים ארוכים ושכר טוב בעוה״ז ובעוה״ב, שלא יוכל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמל רב ויגיעה רבה, ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה, אם תשמע לשכלך ותגער ביצר שכלך וטוב לך.

ויהי כשמוע האיש דבריה, ויגער ביצר הרע ויקם ממטתו, ויפול על פניו ארצה ויתנפל לפני ה׳, להכניע יצרו ולשבר תאותו, להדריכו בדרך ישרה וטובה, לסלוח לו עוונותיו, ולשוב בתשובה שלימה, ויענהו ה׳ ויעתר לו. ויאמר נתן לחנה ברוכה את לה׳, וברוך טעמך אשר כליתיני היום הזה מבוא בדמים ועבירה, וידיך הושיעו לי, לכי לשלום לביתך. ותלך האשה ותפדה את בעלה ותוציאהו מבית הסוהר, ותגד לו את אשר עשתה ולא האמין לה, כי חשדה כי נתן בא אליה והיא העלימה ממנו.

ויהי כי ארכו הימים וישקף רבי עקיבא בעד החלון, וירא איש רוכב על סוס, ועל ראשו זיו גדול וזוהר, ומזהיר כשמש. ויקרא לאחד מתלמידיו, וא״ל מי זה האיש הרוכב על סוס, ויאמר זהו נתן רועה זונות, ויאמר לתלמידיו התראו אתם כלום על ראשו, ויאמרו לא! ויאמר להם מהרו והביאוהו אלי, ויבוא לפניו ויאמר לו, בני על ראשך אור גדול בלכתך, ואני יודע שאתה מיורשי העוה״ב הודיעני מה עשית? ויודיעהו דברי חנה.

ויתמה ר״ע על התאפקו והכנעו בכבוש יצרו ושובו בתשובה שלימה. ויאמר לו אמנם עשית דבר גדול, וע״כ הזריח הקב״ה אור על ראשך הזיו הגדול הזה שראיתי, והנה זה בעוה״ז ועל אחת כמה וכמה בעוה״ב.

ועתה בני שמעני ושב לפני ואלמדך תורה. ויעש כן וישב לפניו ויפתח הפותח ואין סוגר דלתות לבו בתורתו. ולימים מועטים הגיע למעלה גדולה בחכמה; וישב בצד ר״ע במעלה אחת! ! ויהי היום, ויעבור בעל חנה על מדרשות ר״ע וירא את נתן בצד ר״ע במעלה אחת, וישאל לאחד מן התלמידים, איך עלה נתן לזו הגדולה ויספר לו כל המעשה הזה. וזה העת האמין האיש לדברי חנה אשתו וישקט רוח הקנאה שעבר עליו שחשד אותה, ויבוא לביתו ויאמר לה, מחלי לי על שחשדתיך בדבר נתן, עד שראיתיו היום בצד ר״ע, ושאלתי והגידו לי כל דבריו, הקב״ה ירבה שכרך כפלי כפליים, כי הייתי בדאגה גדולה בנפשי עד שהושיעני הקב״ה ברחמיו בדבר הזה שנגלה אלי היום. עכ״ל.