כומר פוגש את ידידו רב העיירה. "אני רוצה ללמוד גמרא", ביקש הכומר.
"אתה גוי, יש לך מוח של גוי, לעולם לא תצליח להבין גמרא", ענה הרב נחרצות.
הפציר הכומר ברב עד שהסכים.
"אני מוכן ללמד אותך גמרא בתנאי שתענה לי על שאלה אחת", הודיע הרב. ואז הקשה הרב: "שני אנשים נפלו דרך ארובה, אחד יצא שחור ומלוכלך כפחם והשני יצא נקי, מי מבין שניהם צריך להתרחץ?"
"פשוט מאוד!", ענה הכומר. "המלוכלך יתרחץ והנקי לא".
"אמרתי לך שלא תצליח להבין", גער בו הרב. "בדיוק להיפך, הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".
גירד הכומר את פדחתו ואמר: "על זה לא חשבתי. שאל אותי עוד שאלה".
"שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך, ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?", חזר הרב על שאלתו.
"פשוט מאוד!", קפץ הכומר. "הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".
"שוב טעית", הצטחק הרב. "הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".
"אבל לא אמרת לי שיש שם מראה", התלונן הכומר.
"אתה גוי ולא תצליח להבין. לפי הגמרא צריך לחשוב על כל ההיכי תמצי האפשריים", הטיח בו הרב.
"בוא ננסה שוב פעם אחרונה", ניסה הכומר להשיב את כבודו האבוד.
"שני אנשים נפלו דרך ארובה, אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?", שב הרב על שאלתו.
חייך הכומר וענה: "אם אין שם מראה, הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי, ולא הולך להתרחץ. אם יש שם מראה, הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".
הביט הרב בכומר וצעק: "אמרתי לך שלא תצליח להבין קו מחשבה של יהודי, אתה גוי ויש לך ראש של גוי. תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך אותה ארובה, אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה