משל הבאח על איזה חמור תרצה לרכוב

על איזה חמור תרצה לרכוב?

משל ונמשל

משל: "שני חמורים נושאים משוי [=משא]. האחד, נושא משא גדול של מלח, והולך ומצטער מן הכובד שלו שהיה כבד מאוד. והשני, נושא משא של ספוג, שהוא קל מאוד ואינו מרגיש בכובד שלו כלל, כי קל הוא ואינו מרגיש במשאו כלל, והוא הולך ושמח, 'מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות', כאילו אין עליו משא כלל. ואותו חמור בעל המלח, הולך בכבדות ומצטער מן המשוי, כי כבד הוא מאוד.

ואחר שהלכו בכך איזה שעות מן היום, הגיעו לנחל אחד שצריכין לעבור בו שניהם בהמשך הרבה [=במשך זמן רב], בעוד המשוי על גביהם. ויהי כי נכנס החמור בעל המלח לעבור במים, התחיל המלח להיות נמס, ובאיזה רגעים מועטים נמס המלח ולא נשאר ממנו מאומה, וישאר השק ריקן, והחומר היה הולך בנהר שש ושמח, במנוחה, שלא נשאר עליו משוי כלל. והחמור בעל הספוג, כשנכנס במים, נתמלא הספוג מים רבים, ויכבד על החמור מאוד מאוד, עד כי כשל כח החמור לסובלו ונתרסקו איבריו ויטבע במקומו. נמצא, אותו המשוי של המלח שהיה לחמור, היה לטובתו, כי סיבב לו מנוחה ושלוה תמידית מאותו הכובד של המלח, מאחר שנמס והיה למים ואבד מן העולם, אין כאן מלח – אין כאן כובד. ואותו המשוי של הספוג, שהיה קל בהתחלה על החמור ואינו מרגיש ממשאו, הנה אחר-כך הוליד לו יגיעה רבה מאוד, שלא יוכל שאת כובד של המשוי, והיה זה סיבה לאבדו מן העולם, בר-מינן.

נמשל: כן העניין אצל האדם בעולם הזה, דאותה היגיעה שיגע בתורה, וסיגופים של גופו – ממעטת ומסלקת ממנו הזוהמה של הנחש הדבוקה, שנימסת [=נמסה] לאט לאט. ואחר שתתפרד נפשו ממנו וגופו יובל לקבר – לא יצטער בצער חיבוט- הקבר הקשה מאוד, מפני כי לא ישאר בו זוהמא, אלא רק שיעור קל מאוד, ובמעט חבטה – יתפרד ממנו וימס והיה לאין. נמצא, יגיעו בתורה – סיבב לו מנוחה ושלוה גם בעולם-הזה בחיבוט-הקבר. מה שאין כן, אם פורק ממנו עול-תורה והולך אחר תאות התענוג, מלבד שזוהמא שהיתה – תתחזק ותתאחז בגוף האדם, הנה עוד נוספת ומתרחבת ומתעבה יותר על מה שהיתה בתחלתה, להיות צרעת ממארת עזה ובהרת, בר-מינן. ולזה אמר התנא (אבות, ו, ד): 'כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל וכו' '. ואל תחשוב שבדרך זה אתה מפסיד את עולם-הזה לגמרי ואין לך אלא עולם-הבא בלבד, לא כן, אלא אשריך בעולם-הזה, שיש זמן בעולם-הזה שיהיה לך בו אושר מזה וטוב לך לעולם- הבא גם כן. ולזה אמר התנא: 'גדולה תורה, שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא', והוא כמבואר" (הבן איש חי בספרו 'חסדי אבות').

כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. . .

מי שלא הכין בערב שבת מה יאכל בשבת

מי שלא הכין ביבשה מה יאכל בים

לא להביא לעולם הבא חצץ אלא יהלומים. . .