בזמנו של רבי יונתן, גזר ההגמון של העיר מץ שבצרפת, גירוש על כל יהודי העיר, בה שימש כרבה של העיר רבי יהונתן אייבשיץ, שנתפרסם בכל תפוצות ישראל בחכמתו ובתורתו. רבי יהונתן אייבשיץ מיהר לנסות ולבטל את רוע הגזירה של ההגמון שהיה ידוע לשונא ישראל מובהק, וניסה בכל מאמצי כוחו להעביר את רוע הגזירה. הוא ביקש, התחנן, ואף הציע לקבל את כל אשר ישית ההגמון ככופר נפש על יהודי העיר מץ. אך ללא הועיל.
נפשו של ההגמון חשקה בכל מחיר לחזות בגרוש יהודי העיר. ומאומה לא הועיל להניא אותו מלבצע את הגזרה האיומה.
ביום האחרון שלפני מועד הגרוש, המציא עצמו רבי יהונתן אייבשיץ בארמון ההגמון כשהוא מנסה ברגע האחרון סמוך לשעת האפס, להמתיק את גזר הדין. אולם לב האבן של ההגמון לא נע ולא זע!
כשראה רבי יונתן כי כלתה הרעה על יהודי עירו, וההגמון עקשן, וסתום חתום בצבע חום ואין דרך חזרה, הוא השמיע תוך כדי חילופי הדברים באוזני ההגמון את בטחונו בה', שעם כל ההתנכלויות לעם ישראל, הגרושים וההריגות בכל זאת "עם ישראל חי לעולמי עד"! ושום מושל או עריץ זה או אחר, לא יוכל לעם ישראל למרות הכל…! שכן בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב״ה מצילנו מידי כל מיני המנים למיניהם. ו״עם ישראל חי וקיים לעד."
הביטחון והעוז בהם נאמרו הדברים, הפתיעו וזעזעו אפילו את לב האבן של ההגמון, ובתוך כדי גלגול הדברים, שאל את רבה של העיר מץ רבי יהונתן אייבשיץ: מה מספר היהודים המתגוררים בעיר מץ? נענה רבי יהונתן ואמר: ארבעים וחמישה אלף, ושבע מאות ושישים יהודים. זהו מספר יהודי העיר.
ההגמון המרושע שחמד לצון ולהתלוצץ על רבי יהונתן, הביט בשעונו כשהוא מחייך את חיוכו מרושע ואומר: עוד כשעה, שעה אחת נותרה למועד הגרוש, שעת האפס. באותו רגע, רעיון זדוני ניצנץ במוחו של ההגמון, והוא אמר לרבי יהונתן: הן שמעתי שאתה מומחה קמיעות, כבוד הרב של העיר מץ… ומקודם אמרת "עם ישראל חי לעולמי עד…" זה מה שאמרת? !
"אכן". השיב לו רבי יהונתן.
וכמה אמרת מספר היהודים השוכנים בעיר? .
"ארבעים וחמישה אלף שבע מאות ושישים".
נענה רבי יהונתן. .
"ובכן, שמע נא כבוד הרב"! אמר ההגמון בחיוך מרושע: "אם תצליח לרשום תוך שעה עד שעת הגרוש, את המשפט "עם ישראל חי לעולמי עד" כמספר יהודי העיר מץ, שהם ארבעים וחמישה אלף, ושבע מאות ושישים, עד שעת הגרוש, אסכים לבטל את הגזירה!
ובכן אם תרשום את המספר בדיוק ארבעים וחמישה אלף שבע מאות ושישים פעם "עם ישראל חי לעולמי עד" עד לשעת הגרוש, אבטל את הגזירה…
רק אם תצליח? קרא ההגמון מלגלג.
רבי יהונתן אייבשיץ המוח החריף, לא בזבז זמן, הוא מיד התייחד בחדר הסמוך, ובטרם חלפה השעה, שעת הפקודה של הגרוש, הוא התייצב בפני ההגמון כשבידו קמיע קלף קטן, ועליו רשום באופן מופלא המשפט "עם ישראל חי, לעולמי עד" במספר מדוייק של: ארבעים וחמישה אלף, ושבע מאות ושישים פעם!
היתכן? החל לגמגם ההגמון כשהוא מופתע, ומהפך בידו באי אמון את הקמיע הקטן שהיה מקלף. "האם אתה חפץ להתל בי"? שאל האגמון בקול מאיים. "אכן", אמר רבי יוהונתן בקול בוטח ושלו. עשיתי את הקמיע כמצוותך. ומה שנותר לך לעשות, הוא להתחיל לקרוא מאמצע הקמיע מאות – ע – הגדולה שבאמצע הקלף. המספר שבקשת הוא בדיוק נמרץ! אולם הקריאה תארך לך זמן רב, ועליך ראשית לקיים את הבטחתך, ולבטל את הגזירה.
רק לאחר שנה הצליח ההגמון לוודא שאכן רבי יהונתן קלע בול אל השערה ולא החטיא, ארבעים וחמישה אלף, ושבע מאות ושישים פעם, שוזר לכל צד המשפט "עם ישראל חי לעולמי עד".
ההגמון מאד התפעל מחכמתו של רבי יהונתן, וטלטל את עצמו עד לרבי יהונתן איבישיץ, ולחץ את ידו מרוב התפעלות. ואמר: עכשיו נוכחתי לדעת, שאכן "עם ישראל חי, לעולמי עד…!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה