הרבי בעל ה״אהבת ישראל" מוויז׳ניץ זי״ע צעד לביתו בחזרה מהתפילה. מסלול ההליכה עבר דרך רחוב חנויות תכשיטי היוקרה. ופתאום עצר האדמו״ר את ההליכה המהירה, ביקש מהגבאי לעצור בתחילת הרחוב, ונכנס בגפו לאחת החנויות. בעל החנות עזב הכול וניגש בהתרגשות לקבל את פניו, לא בכל יום נכנס אדמו״ר כה מפורסם לחנותו, הרי הצדיק יכול היה להזמינו אליו הביתה והיה נענה בחפץ לב.
הרבי ביקש לרכוש שעון יוקרתי לרבנית. המוכר הציע כמה שעונים, אך הרבי הפתיע: "אולי ישנה אישה בחנות? אינני יודע לכוון אל הטעם הייחודי של רעייתי ואולי אישה שעובדת כאן תוכל לסייע"? אשת בעל החנות ניגשה ברטט והמליצה על שעון אצילי שיכול להתאים לרבנית הנכבדה. הצדיק אישר ואמר: " זו תביעת עין של מומחית, יש לה טעם מיוחד במינו, בטוחני שהרבנית תהיה מאושרת". הוציא הרבי מהכיס חבילת שטרות מכובדת ועזב את החנות. כשנפגש הרבי עם הגבאי ונתן בידו את השעון. הרהר הגבאי לעצמו, לשם מה זקוק הרבי לשעון עבור הרבנית, והרי רק לפני חודשיים היא קנתה שעון חדש? ! מה א״כ הסיבה המצדיקה קנייה יקרה שכזו"? הרבי, שקרא את מחשבותיו, הסביר: "אגיד לך את האמת, הרבנית, אכן, אינה צריכה את השעון, ולי גם אין כסף לרכוש מתנה יקרה כזו. אך אמש עברתי ליד החנות ושמעתי צעקות נוראות. בעל החנות גער באשתו והשפילה עד עפר: 'את לא שווה כלום. כבר שלושה שבועות לא מכרת שעון אחד. בשביל מה את כאן בכלל '? ! רציתי להשיב את כבודה האבוד של אותה אומללה, לייקרה בעייני בעלה, ובכך ולהשיב את ה״שלום בית" למקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה