שמעתי פעם מהרב שבתי שי' סלבטיצקי, שליחו של הרבי באנטוורפן, סיפור מעניין בנושא זה. בבחרותו, למד הרב סלבטיצקי בישיבת 'קול-תורה' בירושלים. אחד מחבריו בישיבה היה נכד לאחד מגדולי הדור, הוא היה בחור ירא שמים שלמד בהתמדה ושקידה נפלאה, אבל להיותו בעל כישרונות חלשים, היה נאלץ להתייגע ולהשקיע הרבה בכדי להבין טוב ולזכור את הנלמד.
פעם אחת, הבחין הרב סלבטיצקי שפניו של חברו עצובות. לאחר שיחה ארוכה איתו הבין, שכאבו נובע מכך שבכדי להבין את הגמרא טוב עליו לעמול ולהשקיע שעות רבות, וגם אז לא תמיד עולה בידו להבין את הגמרא על בוריה, ואילו בחורים אחרים, בעלי כישרונות טובים יותר, מבינים את הגמרא תוך זמן קצר. "מה יהיה איתי? אני צריך כל כך הרבה להתייגע ואחרי כל זאת ההישגים שלי הם קטנים ביחס לבחורים בעלי הכישרונות, אם-כן מה יצא ממני?".
"היו כאלו שהסבירו לי", אמר אותו בחור, "שעל-ידי התמדה ויגיעה גדולה, אפשר להצליח ולהשיג הרבה מאוד, אף יותר מאשר על-ידי כישרונות מזהירים. הביאו לי דוגמה מכמה גאונים שמסופר עליהם שבתחילה לא היו להם כישרונות מיוחדים, ולמרות זאת, על-ידי יגיעה גדולה, נהיו לתלמידי-חכמים עצומים". אך כל ההסברים לא התיישבו על ליבו. הוא עדיין הרגיש שהוא חסר ערך ביחס לבחורים האחרים והעניין לא נתן לא מנוח.
הרב סלבטיצקי באותה תקופה היה כבר קשור לרבי זי״ע, והוא הציע לו לשלוח מכתב לרבי ולשאול עצתו. הוא אכן עשה כך, וזכה לקבל תשובה נפלאה. תוכן תשובת הרבי היה, שתפקידו של יהודי בעולם אינו להיות 'למדן' או 'גדול'; תפקידו הוא לשמש של הקב״ה, כדברי המשנה "אני נבראתי לשמש את קוני". כל אדם צריך לעבוד את ה' עם כוחותיו וכישרונותיו שלו. זהו תפקידו – לשמש את קונו כפי יכולתו. אדם שאינו מוכשר כל-כך אבל הוא לומד בהתמדה ושקידה, מקיים מצוות בהידור ומתפלל כדבעי לפי ערכו, נעלה יותר מחברו בעל הכישורים שאינו מנצל את כישוריו עד תומם. אמנם ייתכן שבעל הכישורים הוא 'למדן' גדול יותר, אבל בתפקיד העיקרי – "לשמש את קונו", חברו המתמיד נעלה יותר.
מענה זה של הרבי, שינה אותו לגמרי. מאז אותו יום החל להיות בשמחה גדולה. המענה של הרבי פקח לו את העיניים והוא קיבל מבט אחר לחלוטין על עצמו ועל תפקידו ושליחותו בעולם. הוא הבין שייעודו אינו להצליח ולהגדיל את ה״אני" שלו, אלא להשלים את רצון קונו.
כשיהודי מתחיל לחפש 'מדריגות' שאינם שייכות אליו באמת, הוא רוצה להיות 'למדן' כמו רבי עקיבא איגר, או להיות 'בעל-מדרגה' כמו גדולי חסידי הדורות הקודמים וכל כיו״ב – על כך אומר אדמו״ר הזקן בפרק כ״ח בתניא "אל יהי שוטה". לא זהו תפקידך. החיפוש אחר דברים שאינם שייכים אליך זה ביטוי לגסות הרוח, שאינך מכיר מקומך; עליך להתמקד במה שנדרש ממך, ולשם כך הקב״ה נותן את כל הכוחות הדרושים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה