מאחד ספרדים ואשכנזים - אנו מנסים להבין, איך הוא הצליח בכך. הרי ברור שהדבר קשור בקשר הדוק עם המבט הכלל-ישראלי שהיה לו, ולא עזב אותו בשום מצב. גם בפסיקה שלו ראינו את זה, כאשר את כל פסיקותיו בכל סוגיה הוא נתן לכל העדות, גם לספרדים וגם לאשכנזים. רואים את זה בספר 'הלכות-חגים', שבו הרב חיבר פסקי הלכה המותאמים לכל העדות. הוא זה שהוציא את ה׳קיצור שולחן ערוך' של הרב גאנצפריד עם הערות למנהגי הספרדים. הוא תמיד השתדל לעשות אחדות. הכול היה אצלו מתוך אותו מבט כלל-ישראלי.
פעם הגיע אל הרב זצ״ל תורם גדול מחו״ל, אדם שבקלות ובלי היסוס יכל לתרום לו עשרות מליוני דולרים. אני הייתי המתרגם. ישבתי אצל הרב עם הרב שמואל אליהו, עם התורם ועם עוזרי הרב. אותו תורם אמר שכל מה שהרב אליהו יגיד לו לעשות הוא יעשה, וכמה כסף שהרב יגיד לו לתרום הוא יתרום.
הרב הביט בו ואמר: "הכסף שיש לך הוא לא שלך!" התורם לא הבין למה הרב התכוון. פתח הרב ספר של האור החיים הקדוש והראה לו שרק המיטה, השולחן והאוכל שייכים לאדם, ואילו כל השאר זה פיקדון שה' נותן לו כדי לחלק.
התורם פנה לרב ושאלו להיכן לתרום. הרב שאל אותו למי הוא תורם היום כסף, ואותו תורם הוציא חוברת עבת כרס של כל הרבנים להם הוא תורם, וליד כל שם מופיע סכום התרומה, שנע בין מאות עד מיליוני דולרים לכל רב.
"מה הקשר שלך לכל הרבנים האלה?" שאלו הרב, והוא השיב כי יש לו עמם קשר טוב.
"אם תבקש מהם שיעשו לך טובה, הם יעשו?'' שאל הרב, והלה ענה כי הוא מניח שכן.
"אם תבקש להיפגש אתם, הם ייפגשו?'' המשיך הרב, והתורם השיב שכן.
"ואם תבקש שיבואו אליך הביתה, הם יבואו?''
"כן", ענה ללא היסוס.
"אם כן", ביקש ממנו הרב, "תזמין לביתך עשרה מן הרבנים להם אתה תורם, שישבו יחד במעגל ושכל אחד יסביר לך מהי הדרך שבה הוא דואג לאחד את עם ישראל. היום יש תורה וחסד יותר משהיו בכל ההיסטוריה היהודית", המשיך הרב, "אבל הדבר היחיד שחסר זה האחדות בינינו, וזה הדבר שמעכב את הגאולה".
"ומה עם החילונים?" שאל התורם.
השיב לו הרב: "כשכל הרבנים יהיו מאוחדים, כל החילונים ירצו להצטרף אלינו". הרב לא לקח ממנו אפילו אגורה אחת, למרות רצונו של התורם, ועוד הוסיף ואמר לו: "תפקידך הוא להיות יד ה' בעניין האחדות של עם ישראל".
(הרב אבי ברמן, מנכ״ל ה-OU בישראל)
הייתי ממונה על המקומות הקדושים בצפון, וכל דבר ועניין הייתי שואל את מרן הרב מרדכי אליהו זצ״ל. יום אחד הוא אמר לי לעשות מחיצה בין גברים לנשים בציון הקבר הקדוש של רבי שמעון בר-יוחאי. הוא אמר לי שיש הרבה מאוד אנשים שעולים לציון של הרשב״י והצפיפות שם היא גדולה, במיוחד בל״ג בעומר, וזה לא כבוד לרשב״י שתהיה שם תערובת של גברים ונשים, במיוחד בימים שיש שם צפיפות נוראה.
האמת היא שבימים ההם, פרט לכותל המערבי, לא היתה מחיצה בשום מקום מהמקומות הקדושים. אני חששתי מתגובות הציבור לצעד שכזה, אך הרב הרגיע אותי ואמר לי: "אתה תהיה הראשון, הנחשון, וכולם ילמדו ממך! ואפילו תזכה לשלום-בית בין הקבוצות החרדיות-חסידיות".
הרב התכוון למחלוקות סביב קבר הרשב״י. זאת לדעת, כי כל מקום קדוש מושך אליו מחלוקת. לפי הקדושה – כך נמשכת הסטרא אחרא. ודווקא בציון של הרשב״י היו מחלוקות בין החצרות החסידיות השונות, כל אחד חשב שהוא בעל-הבית על המקום. גם על הדבר הזה בירך אותי הרב שאזכה לעשות בזכות הפעולה של הקדושה. כנראה שהרב ראה בעיני רוחו שקדושה מביאה גם אחדות.
לא היססתי. לקחתי בחור טברייני שעובד כמסגר ואמרתי לו שיעשה מחיצה ברשב״י. הבחור טען שאם יעשו מחיצה במירון זה עלול לגרום לבעיות, אבל השבתי לו שכך הרב אמר.
כשסיימנו לבנות את המחיצה, קיבלתי שיחת טלפון מהישיבה של הרב אהרון בריזל זצוק״ל, האדמו״ר של "תולדות אהרון", שנחשבת מעוז הקנאים במאה-שערים, ממעוזי העדה החרדית בירושלים. הם אמרו לי שהרב שלהם רוצה לראות אותי.
הלכתי לבית המדרש שלו וראיתי סביב הרב מאות חסידים. פסעתי לעברו ונישקתי את ידו, כמנהג הרבנים הספרדים, והוא קיבלני בכבוד גדול, למרות שאני רב ציוני שחובש כיפה סרוגה. אמרתי בלבי – ימות המשיח!
הוא אמר לי: "אתה השליח של רשב״י! זה הדבר הכי גדול שרשב״י חיכה לו במשך 2000 שנה! אני מבקש שאת המחיצה תעשה מזכוכית אטומה, שלא יוכלו אפילו לראות צל בין הגברים לנשים".
אחר כך הוא נתן לי מכתב בכתב ידו לאות הערכה על המחיצה, וכשיצאתי משם אמרו לי שיש לי ביד מסמך נדיר ויקר המציאות. הם סיפרו כי הרב שלהם לא כותב מכתבים בכתב ידו לאנשים פרטיים. יש כאלה רק שלושה או ארבעה בעולם, ואחד מהם נמצא עכשיו בידי.
נזכרתי במה שאמר לי הרב בתחילה, על השלום שהמחיצה הזאת תעשה, והלכתי קדימה, להשכין שלום בין החסידויות. התקשרתי לכל נציגי החסידויות לבוא אלי למשרד הדתות כדי לפתור את מלחמת "גוג ומגוג" שהיתה כל שבת במירון עם כל החסידויות, כשכל אחד רצה לשלוט בנעשה.
פתחתי מולם את לוח השנה ואמרתי להם: "יש 49 שבתות בשנה. כל שבת חסידות אחת תהיה אחראית". כל חסידות רשמה לפניה את השבת שהיא אחראית עליה, וכך זה נמשך עד היום.
(הרב שאול דמרי, רב אזורי ומחנך)
פגשתי אדם חרדי בהלוויה, ושאלתי אותו – מה מיוחד ברב זצ״ל? ענה לי אותו חרדי: הרב הצליח להכניס חרדיות בציונים.
פגשתי אדם דתי-לאומי, ושאלתי אותו: מה היה מיוחד כל כך ברב? ענה לי אותו איש: הרב הצליח להחדיר ציונות בחרדים.
זו היתה גדולתו של הרב, שידע להתחבר לכולם, ולתת לכל אחד ואחד את המקום שלו. . .
(ידידיה מאיר, עיתונאי)
הגמרא אומרת: "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם בְּיִרְאָה, מַעֲנֶה רַךְ וּמֵשִׁיב חֵמָה, וּמְדַבֵּר שָׁלוֹם עִם אֶחָיו וְעִם קְרוֹבָיו וְעִם כָּל אָדָם. וַאֲפִלּוּ עִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וִיהֵא מְקֻבָּל עַל הַבְּרִיּוֹת. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִקְדִימוֹ אָדָם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם, אֲפִלּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּשּׁוּק".
כל מי שהכיר את הרב ראה שהוא נוהג במנהג הזה, אפילו כלפי נוכרים. כשהיה מבקר חולים בבתי-חולים היה מקדים שלום גם לנוכרים, כמו שכתוב בגמרא, שמבקרים חולי עכו״ם עם חולי ישראל מפני דרכי שלום. והיה הרב מאיר פנים לכל אדם ומקדים שלום לכולם.
אחד מהמתפללים בבית הכנסת של הרב שם לב כי הרב תמיד מקדים לו שלום, והוא חשב בלבו: פעם אחת אני אקדים שלום לרב. החליט בדעתו שהוא יבוא מאחורי הרב בבוקר, כשהרב עונה על שאלות לאנשים, ויפתיע אותו באמירת שלום מאחוריו.
סיפר לי אותו אדם, כי כשהוא הגיע מאחורי הרב – מייד הרב הסתובב, כאילו ראה אותו, ואמר לו במאור פנים: שלום, בוקר טוב – לפני שהיה סיפק בידי אותו אדם להקדים שלום לרב.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)
בבית הכנסת של הרב אליהו זצ״ל, "היכל יעקב", אני זה שנוהג לחלק את העליות לתורה, ומסדר אותם בדרך כלל בשעת חזרת הש״ץ. המתפללים יודעים כי הרב עולה לתורה בשבתות ידועות: בשירת הים, בעשרת הדברות וכד'. היתה זו אחת השבתות שבהן הרב היה צריך לעלות לתורה בשירת הים, ובאותה השבת היו ארבעה מתפללים שרצו לעלות לתורה למפטיר או למשלים למנוחת הנפטרים, קרוביהם.
מכיוון שאי-אפשר להעלות ארבעה עולים למפטיר או למשלים, ביקשתי מהם לוותר, אבל אף אחד לא רצה לוותר, בחושבם כי בכך הם מביאים נחת רוח לנפטרים קרוביהם, ולא רצו לצער אותם בוויתורם.
אמרתי לרב כי אני בבעיה – אף אחד לא רוצה לוותר, ואני לא יכול להעלות יותר משניים. אמר לי הרב: "תעלה את מו״ר אביך לשירת הים במקומי". אמרתי לו שזה ניגוד עניניים, ואני לא יכול להעלות את מו״ר אבי במקום הרב. הקהל לא יבין את זה. הרב הבין ואמר לי שהוא יעשה זאת. הוא דפק על השולחן ואמר: "יעלה חכם עזרא ברנע לשירת הים". כל המתפללים תמהו על שינוי הסדרים, אבל כמובן שאף אחד לא אמר דבר. הרב ויתר על העלייה הקבועה שלו, ואותם ארבעה מתפללים הבינו את הרמז.
מייד סימנו לי כל הארבעה כי הם מוותרים על העלייה של מפטיר או משלים למנוחת קרוביהם, וכך יכולתי להעלות את מי שביקש ראשון כסדר הראוי.
בדרך חזרה מבית הכנסת אמר לי הרב, כי כשיש ויכוח או מחלוקת – אין שום מנוחת הנפש לנפטרים, גם אם קרוביהם עולים לתורה.
(עוזי ברנע, מגבאי בית הכנסת "היכל יעקב")
שני אנשים היו ביישוב שלנו, שכבר שנים רבות לא דיברו ביניהם. הדבר כאב לי מאוד, ושלחתי מכתב לרב זצ״ל ובו שאלתי האם יש עניין שאשלים ביניהם. הרב שאל מה השמות שלהם. שלחתי לרב את שמותיהם והוא אמר: "אין צורך שתתערבו, הם ישלימו מעצמם".
לא עבר זמן רב. מייד באותה השבת, לאחר התפילה, ניגש אחד מהם לחברו ואמר לו: "שבת שלום, זה זמן רב שלא דיברנו". הם עמדו ושוחחו זה עם זה, ויהי הדבר לפלא!
שאלתי אותם אחר כך האם הרב אליהו שוחח אתם, והם השיבו שלא, "פשוט הרגשנו צורך לדבר זה עם זה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה