כף זכות אשתו של רבי יוסף פוזנר

רב יוסף פוזנר, חתנו של בעל "הנודע ביהודה", רבה המוערך של העיר פראג היה תלמיד חכם עצום, וצדיק בצורה בלתי רגילה.

במשך כל חייו, הוא סבל מאישה טורדנית, שניצלה כל הזדמנות להקטין ולהשפיל אותו לעיני כל. אחרי כל דרשה מבריקה, היא הייתה נכנסת, ומשפילה אותו. בפגישות חשובות, שבהן הייתה חוות דעתו מאוד מוערכת, היא הייתה מגישה אוכל למשתתפים, אבל לא שכחה ללעוג לו. על כל ההתפרצויות האלה, הוא מעולם לא הגיב. מעולם הוא לא הגן על עצמו. למעשה, הוא הוריד את הראש, כאילו הוא מסכים למילות הבוז שלה.

רבי יוסף פוזנר נפטר פתאום. מאות השתתפו בהלווייתו. כולם דיברו על גדולתו, ועל חייו הקשים, נשוי לאשה מרשעת שעכשיו מקברת אותו. בתום ההספדים, הופיעה פתאום אשתו ליד הארון, כשהיא ממררת בבכי מר.

היא ביקשה אישור לדבר, ושוב פרצה בבכי. " כל השנים הללו, פעלתי בדרך שאישה כשרה צריכה לפעול, כלומר לעשות את רצון בעלה. ועקב נאמנותי והוקרתי לגדולתך, עשיתי כל מה שביקשת ממני. אבל עכשיו שאתה נמצא בעולם האמת, אני סוף סוף יכולה להגיד את האמת".

ואז סיפרה על הכבוד שרכשה לגדולתו ולענוותו, לצדיקותו ולסבלנותו, לחיבתו ולחמלתו.

האנשים שעמדו על יד הארון הזדעזעו לראות את האישה הזאת נעשית פתאום אלמנה אוהבת ומתאבלת. ואז פרץ ההלם האמיתי. היא המשיכה את הרהורה בקול:

" למרות הקושי העצום בשבילי, שמרתי על ההבטחה וההתחייבות שביקשת ממני. כל פעם שהתייחסו אליך ברחשי כבוד, או שביקשו ממך למלא תפקיד יוקרתי, דרשת ממני להיכנס ולהשפיל אותך בצורה הגסה ביותר. פחדת שגינוני הכבוד ייהפכו אותך ליהיר ומתנשא. רק צייתי, שכן זה היה רצונך! אבל עכשיו, אני סוף סוף יכולה להגיד את האמת. זה היה רק לפני האנשים! אתה יודע כמה אהבתי והערכתי אותך!"

היא המשיכה לבכות על הצדיק הגדול ושותפה לחיים שאבד לה. הנוכחים מוכי ההלם היו המומים מהמסירות העצומה של הרבנית, שרכשה לעצמה שם של טורדנית ונודניקית כדי למלא רצון בעלה.