הרב שמואל אליהו:
אחרי מלחמת ששת הימים לקח הרב מרדכי אליהו זצוק״ל את שני בניו להכיר להם את מערת המכפלה ואת האבות. הם היו בימים ההם בני עשר ואחת עשרה. אחרי שהתפללו במערה הוא לקח אותם לתל רומידה. שם יש עץ זית עתיק מאוד. העץ העתיק ביותר בחברון ובסביבתה.
הוא סיפר להם כי כשהוא היה ילד, היו המבוגרים מראים להם את העץ העתיק הזה ואומרים להם שהעץ הזה הוא בן ארבעת אלפים שנה.
"תחשבו", אמר הרב לילדים שלי. "תחשבו שאת העץ הזה ראה אברהם אבינו. תחשבו שהוא אולי נטע אותו. הנה אתם נוגעים במשהו ששייך לאברהם". זה כמובן מאוד מקרב את אברהם אבינו לילדים. הם רואים משהו ממשי מתקופת אברהם והאבות. זו חוויה מאוד גדולה. בשבילהם. כך הרב היה עושה תמיד עם הילדים.
אחרי החוויה הזאת באה החוויה האמיתית. להבין את הקשר בינהם לבין האבות. הוא הראה להם כי העץ העתיק הזה הוא עוד חי. הוא הראה להם זיתים שצומחים על העץ עלים צעירים חדשים ושאל אותם: בני כמה הזיתים הללו.
הילדים אמרו: בני שנה, אולי שנתיים!
שאל אותם הרב: אם הזיתים בני שנה, אם כן הם אסורים באכילה כמו פירות ערלה שאסורים בשלוש השנים הראשונות?
אמרו הילדים: לא, הם גדלים על עץ בן ארבעת אלפים שנה וזה מה שחשוב.
שאל הרב שוב: אם כן הם בני ארבעת אלפים שנה? אם הם היו ענבים חדשים לא היו מברכים עליהם "שהחיינו"?
ענו הילדים: היו מברכים "שהחיינו". הם גם חדשים וגם עתיקים. הם גם חדשים שמברכים עליהם שהחיינו. וגם ישנים שהם לא פירות ערלה.
אחרי ההכנה הזאת שאל הרב את שאלת השאלות: מה אתם אומרים. בני כמה הזיתים הללו לדעתכם?
סיפרו לי הילדים שהם לא ידעו לתת תשובה מוחלטת. אפשר לומר שהענפים והזיתים החדשים הם בני שנה. אבל זו לא תשובה שלימה. הם גם חלק מהעץ שהוא בן ארבעת אלפים שנה. אולי צריך לומר שהם גם בני ארבעת אלפים וגם בני שנה.
כך הרב אליהו ז״ל דן ארוכות עם הילדים על הגיל של הזיתים והענפים.
אחר כך הוא שאל אותם בני כמה אתם?
בני עשר, אחת עשרה! אמרו הילדים.
הרב הסתכל על העץ ושתק.
הילדים התחילו לצחוק. מה גם אנחנו בני ארבעת אלפים?
הרב לא ענה להם ואמר: אם לפני ארבעת אלפים שנה היו נוטעים פה עץ חרוב. הפירות והעלים שהיו צומחים היום הם היו חרובים. אם היו נוטעים פה ענבים - היו צומחים היום ענבים. אם היו נוטעים זתים מסוג אחר - כך היו צומחים היום זיתים מזן שונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה