בשנת 1978 ניטשה במדינת ישראל מערכה ציבורית רחבה למען חקיקת החוק למניעת הפלות. שר המשפטים דאז, שמואל תמיר, היה מן המתנגדים הבולטים לחקיקת החוק, ונראה היה כי המאמצים למען חקיקתו ייכשלו. כשעלה החוק לדיון על שולחן הממשלה, התברר כי שר המשפטים שינה את דעתו והפך לתומך נלהב לחוק זה. האחראי לשינוי בתודעתו של שר המשפטים היה רבי רפאל לוין, בנו של רבי אריה לוין.
ערב הדיון בממשלה, ביקשו ראשי אגודת ישראל להפגש עם שר המשפטים כדי לנסות לשכנעו להסיר את התנגדותו. הם הגיעו לביתו, כשהם מלווים ברבי רפאל לוין. צירופו של הרב למשלחת הפוליטית היה אירוע חריג, ונבע מתוך אמונתם כי היכרותו עם השר תמיר, שבעבר היה חבר בארגון האצ״ל ומקורב לרבי אריה לוין, אבי אסירי המחתרות, תסייע בידם להטות את ליבו.
יומיים לפני הפגישה התקשר ר׳ רפאל לוין אל כל חברי המשלחת ושח להם: "דעו כי הפגישה הזאת היא גורלית מאוד! לקחנו על עצמנו משימה כבדה ומי יודע אם נוכל לעמוד בה? אנחנו חייבים לקרוע את השמיים בתפילות!"
ואכן תפילות רבות הושקעו למען מטרה זו עד הפגישה.
כשנכנסו חברי המשלחת לבית השר, ביקש רבי רפאל את רשות הדיבור, כדי לספר לשר סיפור ששמע מאביו, רבי אריה.
"ברמת גן" - פתח הרב בסיפורו - "התגורר זוג צעיר שזה עתה החל את דרכו המשפחתית. תוך זמן קצר הרתה האשה למזל טוב, אלא שההריון היה למורת רוחה, ומסיבות כלכליות ואישיות היא ביקשה להפסיק את הריונה. כשנודע הדבר להוריה, ניגשו בבהילות לביתו של הרב אריה לוין וביקשוהו שידבר על ליבה של בתם. הרב שראה בדבר הצלת נפשות, נסע מביתו שבירושלים לרמת גן ונקש על דלת ביתה. משפתחה נכנס הרב, התיישב, והחל להתייפח ולייבב. האשה הצעירה עמדה מולו חסרת אונים בתוך כדי שהיא מנסה להרגיעו, אך לשווא.
כששאלה למבוקשו, הביט בה הרב מבעד לדמעותיו במבט חודר. היא, שחכמה היתה, הבינה את סיבת בואו, ובניסיון להרגיעו אמרה: "כבוד הרב, אל תבכה, אני נשבעת לך – אביא אותו לעולם". משיצאו הדברים מפיה, קם הרב ממקומו, ברכה בבריאות איתנה ויצא מביתה.
בבריתו של הילד העניקו לו הוריו את השם שמואל. והילד הזה הוא אתה! – שמואל תמיר".
שר המשפטים נדהם מן הסיפור, ומשנרגע אמר: "אם נכון הדבר, אתמוך בחוק בכל ליבי". בנוכחותם התקשר לאמו, וכששאלה אם נכון הדבר, החלה האם לבכות ולנסות להסביר כי התקופה היתה קשה מאד. לשאלה אם ביקר הרב בביתה, ענתה כי אכן כך היה. שר המשפטים קיים את הבטחתו ו״חוק ההפלות״ הפך לחלק מחוקי מדינת ישראל.
כשיצאו הרבנים מהפגישה פנה ר׳ מיכל שטרן לר׳ רפאל לוין ושאל אותו: הרי לפני יומיים כבר ידעת שיש לך את הקלף המנצח ביד, למה אמרת לנו להתפלל כ״כ אם המצב בכלל לא היה קשה?
ענה לו הרב: סיפור פה סיפור שם, בלי התפילות לא היינו מצליחים! בלי תפילה אמיתית לא משנה איזה סיפור לא היה מזיז כלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה