מסופר על הגאון רבי עזרא עטיה זצ״ל, כאשר אשתו הרבנית בוליסה עטיה ע״ה חלתה, עלה רבי עזרא לקברו של הסבא קדישא הרב שלמה אליעזר אלפנדרי זצ״ל הקבור במרומי הר הזיתים. וצירף איתו את תלמידו רבי שלום לופס זצ״ל, ושניהם שפכו שיח ותחנונים לרפואת הרבנית.
סיפר הרב לופס כי שמע את רבו מתפלל על הקבר, ומרבה בתחינה ואומר בקול בוכים: רבש״ע, מה יש לי בעולמי חוץ מהרצת התורה, ואם יקרה לה ח״ו משהו, איך אוכל ללמוד וללמד? !
והנה למחרת היה יום אשר היתה הרבנית צריכה לעבור ניתוח על המחלה בה חלתה. אמרו הרופאים: בבדיקות שעברה כעת לפני הניתוח, גילינו אצלה דבר מוזר — אין זכר לחששות בהם היתה נתונה, ואין כל צורך לנתחה, ומשוחררת היא לביתה. ואכן כך היה — כל המיחושים חלפו כלא היו, ושוחררה לביתה בריאה ושלימה.
סיפרה אז הרבנית כי ראתה בחלומה את הסבא קדישא הרב אלפנדרי זצ״ל האומר לה: מדוע את מצערת את בעלך, מדוע את גורמת לו ביטול תורה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה