בג' באלול ביום האזכרה לאביו הרב, עלה הרצי"ה להר הזיתים, ובדרך חזרה הציע תלמיד לרצי"ה לעבור דרך הכותל כדי להתפלל מנחה.
רבנו הזדעזע ונחרד עד עמקי נשמתו ואמר: לכותל לא הולכים להתפלל כאשר עוברים על ידו. כדי להפגש עם הכותל יש להתכונן יום או יומיים מראש.
בסוף הרצי"ה הסכים כי היה קרוב לשקיעה.
כאשר נכנס דרך שער האשפות רבנו התחיל לרעוד כולו, וכן כל תפילת מנחה היה רועד, נרעש ונסער שלא כדרכו, אף לאחר התפילה עד שהגיע לביתו רבנו המשיך לרעוד מרוב התרגשות.
כאשר הוא היה מגיע לכותל היה מרגיש הרגשה עילאית כמו במקווה טהרה מרגיש שהוא נטהר מכל הקטנות מכל התפיסות השטחיות מכל הפרטיות, ושהוא עומד על המקום הכי גבוה בעולם משקיף על כל ההיסטוריה כאחד, ומסתכל על כל הדורות כאחד, את כל בבת אחת, את הכל באחדות אחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה