הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ''ל

על מה כאב לרבנו? 

מעשה בתשל"ב שרבנו לא יכול להירדם בלילה. הסתובב בביתו כארי בסוגר וצעק: קרה דבר נורא בישראל! מתוך אנחות וגניחות. בבוקר נמצא שר אחד בישראל מת אחרי ששלח יד בנפשו עקב חשדות שהתעוררו לגביו. 

אחרי שרבנו נותח בבית החולים, מצבו היה טוב, והוא שכב רגוע. אך פתאום החל להיאנח בצורה נוראה. כאשר שאלוהו מה כואב לו, השיב: כואב לי עם ישראל. לאחר זמן נודע שספורטאים מישראל נרצחו בידי טרוריסטים במינכן בדיוק באותה שעה. אמנם יותר מאוחר אמר רבנו בכאב: מה היה להם לחפש על האדמה הארורה הטמאה הזאת?

ביום שישי, בתחילת חודש אדר תשמ"ב, שבועיים לפני שעלה למרומים, עלה החום של רבנו בלי סיבה מובנת, וכן תקפוהו כאבים עזים והרופאים לא הבינו למה. ואז נודע לרבנו ששר הביטחון הקים מחסומים כדי שלא יוכלו להגיע יותר לחבל ימית. על אף כל חולשתו, רבנו הביע רצונו לנתק את האינפוזיות אליהם היה מחובר, כדי ללכת לחבל ימית. הוא זעק: "וכי הוא בעל הבית על ארץ ישראל?", ואמר בתקיפות שיש למסור את הנפש על ארבע אמות של ארץ ישראל (הרב יוסי בדיחי). 

מצוקות וחיבור לכלל 

מעשה באדם שאחיו התאבד והוא בעצמו היה מאוד מדוכדך ובני משפחתו חששו שגם הוא ינהג כאחיו. תלמיד של רבנו שוחח אִתו כמה פעמים באריכות כדי לרומם אותו מעל בעיותיו, אך יום אחד הגיע אותו אדם בחצות במצב קשה מאוד והציע לו שיקחנו לרבנו. בשתים עשרה וחצי התדפקו על דלתו של רבנו והוא קיבלם בסבר פנים יפות. אמנם גם התלמיד רצה להיות נוכח, אבל רבנו רמז לו שעליו לדבר עם אותו אדם ביחידות. בשלוש בלילה סיימו את השיחה והאדם הגיע אל תלמידו של רבנו, משוחרר כולו, ממש אדם חדש עם אישיות חדשה. התלמיד שאל: במה עסקתם? הוא השיב: דיברנו על אברהם אבינו, על אבותינו, על כלל ישראל. – וזה מה שהוציא אותך מן המצוקות? – כן. אכן רבנו ראה לנכון שמה שקודם לכול, הוא בניית זהותו האישית של האדם כאיש ששייך לכלל ישראל. כל הקשיים וכל הסיבוכים, כל אי הבנה וכל פגם באמונה, מתחילים מניתוקו של אדם מכלל ישראל. ומתוך חיבור לכלל, כל החשיבה משתנה. יותר מאוחר התלמיד פגש את אותו אדם והוא אמר לו: אני האיש שניצל על ידי שיחה על אברהם אבינו (הרב צפניה דרורי). 

כלל ישראל 

פעם התעורר רבנו ואמר: "אני כולי כלל ישראל. מה שמטריד אותי בהרחבה, זה כלל ישראל" (הרב יחזקאל גרינוולד). 

סגולת ישראל 

רבנו היה חוזר ומדגיש את דברי חז"ל ש"בנים אתם לד' אלוהיכם" בכל המצבים - גם הרחוקים (קידושין לו) - ושיש לגלות את עצמיותנו האמִתית ולקרבנו לעצמיותנו (הרב חיים דרוקמן). 

לרב אין פרטיות 

מעשה והדלת בין חדר השיעורים בבית רבנו לחדרו הפרטי הייתה פתוחה. העיר תלמיד אחד שאולי כדאי לסגור אותה משום פרטיותו של הרב. השיב: רב צריך לדעת שאינו אדם פרטי (הרב בנימין אייזנר). 

סבלנות 

רבנו היה מבאר שהמובן של אמונה הוא סבלנות, הן בעניינים כלל-ישראליים והן בעניינים חינוכיים אישיים (הרב ציון טוויל). 

התעניינות 

נער שלח מכתב אל רבנו ושאל אותו בדבר חבר בישיבה התיכונית שלו חוזר בתשובה. רבנו השיב לו: "על דבר תסבוכת-דברים של הבחור החוזר בתשובה שהזכרת, אם היה מזדמן לידי, אולי יתבררו ויתלבנו ויתוקנו הדברים בע"ה" (אגרת ח' באייר תשל"ז). באלול תשל"ח, יותר משנה לאחר מכן, כאשר בא ללמוד בישיבה, הוא נכנס אצל רבנו לדבר ביחידות. רבנו שאל לשמו. כאשר אמר לו, הזכיר רבנו: "היו חילופי מכתבים בינינו. מה שלום הבחור ההוא"? (הרב אחיה אמיתי). 

מאיפה אתה 

בחור מחוץ לארץ הגיע לביקור בישיבה. שלושה ימים לא העז לגשת אל רבנו, רק בירך "שחלק מחכמתו ליראיו". בסוף, כאשר ניגש, הסתכל עליו רבנו באהבה, ושאלו מאיפה בא. השיב: מפריז. והוסיף: אני תלמיד של הרב יהודה ליאון אשכנזי. הגיב רבנו: הרב אשכנזי? כבודו מלא עולם. ושאלו: טיילת בירושלים? – כן, בספריות. – בספריות? בוא אל ביתי היום בשלוש. 

רבנו כתב לו פעם לחו"ל ושאלו לשלום בנו – ואפילו זכר שמו (רפאל כ). 

דאגה לזולת 

אחרי התפילה בישיבה בבנין החדש, נכנס רבנו לחדרו הקטן והזמין אורח להתלוות עמו. המקום היה צר ולא היה מקום לשניהם לשים רגליהם תחת השולחן המשרדי, רבנו התעקש שהאורח ישב בצורה נוחה והוא עם הרגלים בחוץ (רפאל כ). 

דאגה אישית 

מעשה בתלמיד, שאחרי מבצע קדש, התלבט אם להתגייס לצבא או לא. בימים ההם, הישיבה הייתה קטנה, רבנו הכיר את כולם. הוא חש בקושי של התלמיד וניגש אליו ("איש ימינך" עמ' 69). 

בליל תשעה באב שחל במוצאי שבת, התלווה תלמיד לרבנו מן הישיבה שבבנין הישן אל ביתו ופנה ללכת לבנין הישיבה החדש. משום מה, התלמיד התעכב בגאולה וישב לו בתחנת האוטובוס. פתאום הוא רואה שרבנו בא לעברו: עתה מוצאי שבת, ודאי אין לך כסף לנסוע באוטובוס, הבאתי לך כסף לנסיעה. יש לציין שרבנו סבל ברגליו שנים רבות, בכאבים איומים שלא יתוארו, לפעמים היה צועק למלאכי החבלה שיסורו ממנו. בכל זאת הוא הלך כל הדרך הזאת כדי להביא כסף לתלמיד. 

דאגה לכל תלמיד 

תלמיד נסע עם רבנו במונית מביתו לסליחות בישיבה. עבר תלמיד במדרכה, והתלמיד חשב לא לעצור לקחתו כדי לא לבזבז זמנו של רבנו. אך גם רבנו ראה אותו, ומאוד הקפיד על כך (הרב אליהו זוהר). 

רגישות 

בהתחלה, רבנו היה בעצמו מחלק לתלמידים את המכתבים שהגיעו עבורם. ואיך ידעו שעליהם לגשת לרב? רבנו היה מוסר פתקה עם שמות אותם התלמידים וטרח לסדרם לפי סדר א"ב. ולמה לפי א"ב? שמא תלמיד ייפגע על מקומו ברשימה. אבל את המכתבים לא היה מסדר לפי א"ב, אלא עובר על כולם, ומסדר לעצמו את הרשימה בראש, בעזרת זיכרונו המופלא (הרב שמואל יניב). 

לשמוע אותך 

בחנוכה ביקש רבנו מתלמיד לדבר. התלמיד התבייש, אך רבנו התעקש: "הייתי רוצה, פעם אחת, לשמוע אותך". התלמיד דיבר ובסוף ביקש סליחה מרבנו. "אדרבה," אמר רבנו, "תודה לך" (רפאל כ). 

תלמידים טובים 

אדם כתב לרבנו מחו"ל ואיחל לו שיהיו לו תלמידים טובים. בענוותנותו קרא רבנו מכתב זה בישיבה (רפאל כ). 

התחשבות בבני לוויה 

מעשה שהגיעו לשיעור של רבנו רק שני אברכים. הוא לא הסכים לתת את השיעור, מתוך התחשבות באלה שלא הגיעו ויפסידו, ואמר שיש להתחשב בבני לוויה. סיפר בנדון על רבי פינחס בן יאיר (חולין ז א) והשווה אותו לרבי אריה לוין (הרב יחיאל כונן). 

שהחיינו 

כאשר רבנו לא היה רואה אדם אהוב שלושים יום היה מברך שהחיינו בשם ומלכות. למשל, כאשר תלמיד חזר מן הצבא, רבנו היה בוכה ומברך (הרב מרדכי שדה). 

אני עסוק 

חיבה 

תלמיד אחד, שהיה בא לעתים נדירות, רבנו היה מושיבו לימינו וליטף את ידו תוך כדי השיחה. לשני שגם היה בא לעתים נדירות, היה נותן מכות אגרוף קטנות מתוך אהבה (רפאל כ). 

אוהב את הבריות 

הרבנית חוה לאה, אשתו של רבנו, פגשה זוג של עולים חדשים שהיו להם רק בגדיהם אשר עליהם בוהים ברחוב. הציעה להזמינם הביתה. שאלה את רבנו אם מסכים. – בוודאי, אמר רבנו. חילקו את דירת שני החדרים הקטנה ביניהם למשך שנתיים וחצי. אותו זוג היה חילוני, ובמשך הזמן רבנו לא ניסה אף פעם אחת לשכנע אותם לתורה ויהדות רק התנהג בידידות (הרב ציון טוויל). 

לא להפריע 

אחרי שרבנו הלך לבקר בקברו של אחיינו, ר' אברהם יצחק רענן, לא היו מים בברזים שם. תלמידים שאלו: "אולי ניכנס לבית הסמוך ונבקש רשות לנטול ידיים"? אמר רבנו: "אם אין לולב, אין נוטלים לולב". כלומר לא להפריע לאנשים (רפאל כ). 

סליחה שהטרחתי 

תלמיד אחד עמד בפתח חדרו של רבנו וחיכה לשיעור. כאשר רבנו נכנס, הוא הצטופף הצידה. אמר לו רבנו: סליחה שהטרחתי (ר' יואל אטון ז"ל). 

כאיש גבורתו 

מעשה במנהיג צבור חשוב מתלמידי רבנו שבא לדווח לו בהתרגשות על דבריו ומעשיו החריגים. רבנו הגיב בשלוה: כאיש גבורתו. 

מדריכים 

הגיעו מדריכים ומדריכות של בני עקיבא לרבנו ובקשו שיעור. אמר להם רבנו: להיות מדריך – זו אחריות, והושיב אותם בנים קדימה ובנות מאחורה, ובסיום השיעור ליווה אותם לדלת בחיבה גדולה (הרב אליהו מאלי). 

חלומות רעים 

לאדם שכתב לרבנו בהתלוננו על החלומות שפוקדים אותו, השיב רבנו דברי ברכה וחיזוק: 

"בתשובה ליקרת מכתבו הנני מביע ומודיע לו את שפעת ברכתי הנאמנה ממקור אמירתה בתורה ממרום עיר קדשנו ותפארתנו לכ' ולכא"ל לקריאות שלמו ולמלוא כל משאלות לבבכם לטובה והופעת כל נועם ד' עליכם. גם ברכנו בייחוד "מי שברך" לכ' ולבנו ולבנותיו. 

בכפלי ברכות אמתיות. 

וכל חביבוּת היקר וצפית הישועה השלמה". 

אהבת הכול 

רבנו הלך ברחוב, וראה במדרכה ממול בחור שלא הכירו שעינו חבושה בתחבושת גדולה. הוא אמר: "אוי, שיהיה בריא". 

פגישה 

רבנו פגש מישהו ברחוב. אמר לו בשמחה: "המכין מצעדי גבר" (רפאל כ). 

חסד לכול 

בשבת אחת הסתובב רבנו בבניין הישן כאשר הוא מוציא מפיו מילים לא מובנות: "היא תוכל לטייל", "היא תוכל לטייל". כאשר תלמידיו שאלו לפשר הדבר, סיפר שאתמול בחורה חילונית, כנראה לא לבושה בצניעות, שאלה אותו על רחוב מסוים. ואמרה לו שאנשים מכוונים אותה, אך זהו רחוב קטן ונידח, והיא הולכת כך נבוכה זמן רב. השיב לה רבנו שהוא ילווה אותה לשם. בדרך סיפרה לו שבאה מחולון כדי לטייל בירושלים, אך היא מצטערת שכנראה יהיה יום סגרירי ולא תוכל לטייל. השיב לה רבנו שלא תדאג, מחר תזרח השמש, יהיה יום יפה ותוכל לטייל. אכן למחרת, היה יום יפה, לכן שמח רבנו ואמר לעצמו: "היא תוכל לטייל". 

הרבנית בתיה-מרים, אחותו של רבנו הוכיחה אותו: "ר' צבי יהודה, למה אתה עושה דברים כאלה, ללכת ברחוב עם בחורה צעירה, הרי אתה יודע שמדברים עליך במאה שערים". השיב רבנו: "מי שאינו רוצה לעשות חסד, יש לו תמיד תירוצים". 

עם הארץ 

רבנו הסביר שלא תמיד הביטוי עם-הארץ נאמר לגנאי אלא לפעמים גם לשבח, במובן של העם שעבורו נבראה הארץ (רפאל כ). 

מי שאין לו דעת 

על דברי חז"ל: "כל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו" (ברכות לג א) – אמר רבנו: אם התורה אסרה לרחם עליו, לכמה רחמים הוא זקוק! (רפאל כ). 

רחמיו על כל מעשיו 

רבנו היה מזכיר את הזדעזעותו של ר' יוחנן למראה נמלה, והיה אומר: "מה קטנו מעשיך ד'" (עיין כוזרי א סח- ט. אורות התורה ג ח). שבת אחת נתגלתה נמלה על השולחן, וכשהגיעה לשפת השולחן, הגביה רבנו את שולי המפה והשוה את גובה שוליה עם גובה השולחן. וכך החזיקה כמה דקות, עד שהואילה הנמלה לצעוד חזרה לכיוון השולחן, והסביר: "כדי שיהיה לה נוח" (הרב יוסף קלנר).

כאשר באמצע שיעור עלה חרק על ספרו של רבנו, הוא נמנע מלהפילו ארצה והסתכל עליו איך הוא הולך אנה ואנה, ואמר: מה גדלו מעשיך ד', וכן יש לומר: מה קטנו מעשיך ד', על גדולות הבריאה ביצורים קטנים אלה. עבר זמן, והתלמידים חיכו, עד שתלמיד אחד לקח את הספר והפיל את החרק על ידי נשיפה קלה. רבנו לקח את הספר והמשיך בשיעור בלי הערה נוספת כאילו לא קרה כלום (הרב דוד גולדנברג). 

נימה חיובית 

מי שדיבר עם רבנו ומדבריו נשמעה נימה שלילית או כזו שנשמע ממנה יאוש, היה רבנו חוזר על אותו משפט. לפעמים היה משנה את הנימה, לפעמים משמיט את המילה הביקורתית ולפעמים משנה את המנגינה. וכן עשה בענייני שָׁמַיִם (הרב דניאל אלחי). 

פנים מאירות 

רבנו היה שופע אהבה וחיבה לכול. כל מי שנכנס אצל רבנו, ראה אותו ישוב על יד שולחנו, בדירתו הקטנה והפשוטה, והיה רואה מול עיניו כמו אריה: פנים גדולות ורחבות, זקן גדול, ובתוך הפנים המאירות, עיניים של אהבה, קמטים של חיוך קבוע ואוהב בקצה העיניים (הרב יגאל שפרן). 

תזכה למצוות 

כאשר רבנו היה שומע תלמיד מודה על חסד באומרו: "תזכה למצוות", היה שואל: "לומר תודה אינך יודע?" (הרב מרדכי שדה). 

שמירת הלשון 

תלמיד שהתכונן לבחינות לרבנות שאל את רבנו למה נבחנים על הכול מלבד על שמירת הלשון. רבנו לא ענה לו אלא נאנח עמוקות. 

מעשה ורבנו ביקש מן הבאים לשיעור לסגור את הדלת ואמר: הבית הזה הוא מקום קדוש, וכל מי שמדבר לשון הרע, יעשה חשבון לגבי אפשרות כניסתו (הרב יוסף קלנר).

מעשה בתלמיד חכם, תלמיד אהוב מאוד על רבנו, שאמר לרבנו שיש שמועות לא טובות על בחורים בישיבה לצעירים. רבנו קם מלוא קומתו וצעק: לשון הרע! מי אמר לך? מי הרשה לך? אכן בלשון הרע, רבנו לא ויתר לאף אחד (הרב דוד חי כהן).

תוכחה 

כאשר נשאל רבנו כיצד דברי-תוכחה נוקבים של מרן הרב משתלבים בסנגוריה שלו על כלל-ישראל, הוא השיב: יש להבחין בין תוכחה שהיא בבחינת 'אשר יאהב יוכיח', לבין קטרוג ללא-הבחנה. הגאון כותב בביאוריו לתיקוני זוהר (תיקון כא דף נז): "השם יתברך שונא המקטרג על בניו", וב"מוסר אביך" כותב מרן הרב: "אדם נשחת ראוי לשנוא אותו מצד חסרונו, אבל מצד צלם-אלקים שלו ראוי להוקירו". וכך כותב בעל ה"תניא": "גם אלה שהוכיח אותם ולא שבו מעוונותיהם, שמצווה היא לשנוא אותם, מצווה היא לאהוב אותם גם כן. ושתיהן הן אמת – שנאה מצד הרע שבהם, ואהבה מצד הטוב הגנוז שבהם שהוא הניצוץ האלקי שבתוכם" (ליקוטי אמרים, פרק ל"ב. ליקוטי הראיה א 105). 

פעם בסעודת שבת, התחיל רבנו לשיר זמירות, אך כיוון שנראה לתלמיד שהוא מזייף, החל לצחוק, והצחוק הדביק את כולם. 

רבנו שאל מה קרה, אך הם לא הצליחו לעצור את עצמם. בסוף תפס רבנו את ידו של התלמיד בחמימות ובחיוך ואמר בלי לגעור: "שמחה של תורה". "יש להיות שמחים שמחה טבעית" (הרב יחזקאל גרינוולד). 

קנאות 

עם כל החריפות שבה היה רבנו מתבטא בעניינים חמורים, הוא היה נגד קנאות, ומלמד שאין קנאתו של אדם שלמה, אלא רק קנאתו של הקדוש ברוך הוא, והיה מזכיר שבתנ"ך קנאו תמיד כתובה בלשון חסר, ללמדנו שקנאתו של אדם חסרה, מה שאין כן בפעם היחידה שמוזכרת קנאתו של הקדוש ברוך הוא, שהיא בכתב מלא בהיותה שלמה (אפרת בדיחי). 

נשמתי קרועה 

תלמיד כתב שיר והראה לרבנו. כאשר ראה את המילים: "נשמתי קרועה", הוא אחז את ידו באהבה ואמר: למה? למה? 

תיאטרון 

רבנו סיפר על רב שהלך פעם להצגת תיאטרון והסביר מעשהו על פי הפסוק: "טוב שומע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים", טוב שומע גערת חכם מאיש ששמע שיר כסילים ומכיר ויודע את שיר הכסילים. ועל מנת שתהיה גערתו בקהילתו כזו, מצא נכון להכיר. 

וכן סיפר על אדם ירא שמים שנאלץ להיגרר אחר אשתו להצגת תיאטרון, והיה יושב וגורס תלמודו (הרב יוסף קלנר). 

להשפיע 

תלמיד כיתה י"ב ניגש לרבנו ואמר לו שצריך לצאת ולהשפיע בכל רחבי הארץ ולא להסתגר בבית המדרש. בתשובה ביקש ממנו למזוג לו כוס מים. התלמיד לא הבין מה כוונתו אך החל למזוג מים, ולקראת הסוף, כאשר הכוס כבר עמדה לעלות על גדותיה, הביט ברבנו, שאמר לו בקול מלא ביטחון: תמשיך תמשיך. כמובן שהמים נשפכו מהכוס לרצפה. אמר לו רבנו: הבנת? כשתהיה מלא וגדוש, אז תשפיע באמת. 

רופא 

כאשר ביקשו מרבנו להתפלל בעד חולה, לפני הכול היה שואל: "אצל רופא – היה"? (הרב יחזקאל גרינוולד). 

גנבים בירושלים 

תלמיד סיפר לרבנו על אירוע חמור של גנֵבה בירושלים. הגיב רבנו "גנבים בירושלים?" – "כן הרב, גנבים". המשיך רבנו: "בירושלים? אינני מבין, אינני מבין". רבנו הרי קרא יום יום עיתון הצופה וידע מה קורה, אך הוא רצה לבטא שבמציאות האבסולוטית של ירושלים, אין גנבים (הרב יחזקאל גרינוולד). 

פרידה 

כאשר יהודי היה צריך לצאת למילואים או לשליחות, רבנו היה מקפיד שיבוא להיפרד ממנו בערב ובבוקר למחרת (הרב יחזקאל גרינוולד. עיין מועד קטן ט).